וַלְטֶר אוּגוֹ מַאי
אָנוּ רְגִילִים לָלֶכֶת לְחַזֵּר אַחֲרֵי
בְּנוֹת-הַיָּם וְאַף מַעֲדִיפִים אֶת
הַדּוֹמוֹת יוֹתֵר לְדָגִים. אָנוּ שׁוֹלְפִים
אֶת הָאֵבָרִים וּמְצַפִּים שֶׁהֵן יִנְשְׁכוּ,
שַׁאֲנַנּוֹת, מְשֻׁכְנָעוֹת
שֶׁנַּגִּישׁ לָהֶן אֶת הָעֹנֶג הַבִּלְתִּי-מְחַיֵּב
וְהַפָּשׁוּט, הַמְאַפְיֵן פְּגִישׁוֹת עַל שְׂפַת
הַמַּיִם. אָנוּ שׁוֹמְעִים זוּגוֹת גּוֹנְחִים בְּקִרְבַת
מָקוֹם, מַדְגִּישִׁים אֶת עֹנֶג הַהִתְפָּאֲרוּת
בַּפִּתָּיוֹן הַנָּכוֹן, וּמְנִיחִים לָהֶם לִהְיוֹת פְּגִיעִים
לְרַגְלֵינוּ. אָנוּ דִיסְקְרֵטִיִּים כָּל כָּךְ, מִי
שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָנוּ בַּעֲמִימוּת הָאוֹר הַקָּלוּשׁ, יֹאמְרוּ
שֶׁאָנוּ מַשְׁתִּינִים שָׁעָה אֲרֻכָּה, וְלֹא יוּכְלוּ
לִתְפֹּשׂ אֶת הַמֶּתַח הַמְסֻבָּךְ אֲשֶׁר קוֹשֵׁר
בֵּינֵינוּ. כֵּיוָן שֶׁאָנוּ עִקְּשִׁים
וְחַסְרֵי-תַּקָּנָה, קָשֶׁה לָנוּ לְקַבֵּל גַּם
סִפּוּק מָהִיר מִדַּי. נְחוּשִׁים בְּדַעְתֵּנוּ
אַחַר כָּל אֶבְיוֹנָה אָנוּ שׁוּב וָשׁוּב זוֹכִים
בַּנְּשִׁימָה. לְפֶתַע פִּתְאוֹם קוֹרֶה
שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים יָדַיִם וּמְסַמְּנִים עֵינַיִם
בְּקִהְיוֹן חוּשִׁים קַלִּיל וּבַעֲלִיצוּת עַל שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנֶּה
לְעוֹלָם. בְּרוּנוֹ אוֹמֵר שֶׁנִּבְחַר, אֶפְשָׁרוּת
חֲדָשָׁה, בְּחַיּוֹת מְדֻבְלָלוֹת
לְרִגְעֵי אַהֲבָה חוֹלָנִית, מְחֻלֶּלֶת
בְּצַחֲנַת דָּמֵנוּ הַמַּרְקִיב
אֶת הַלֵּב. בְּאַחַד הַיָּמִים, אֲנִי מֵשִׁיב, יִהְיֶה בָּנוּ דַּי
לְכָל הַמְצָאָה וְנַעֲשֶׂה מִין
רַק בָּאֲוִיר, תְּקוּעִים בָּרֹאשׁ, בִּפְנִים, מְסֻגָּלִים
לָחוּשׁ בַּגּוּף וּבְמַה שֶּׁאֵין לוֹ
מָקוֹם. מִי שֶׁמְּזַהִים אוֹתִי עֲשׂוּיִים לִשְׁאֹל,
מָה אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁם, מַר וַלְטֶר אוּגוֹ מַאי. אֲנִי
וּבְּרוּנוֹ מְחַיְּכִים. לְעוֹלָם לֹא אַסְבִּיר מְאוּמָה עַל-אוֹדוֹת
פְּעִילוּיוֹתֵינוּ הַפְּסִיכוֹטִיּוֹת. מִי שֶׁמַּכִּירִים אוֹתִי
מַמְשִׁיכִים בְּדַרְכָּם וְאוֹמְרִים, לַיְלָה טוֹב,
מַר וַלְטֶר אוּגוֹ מַאי, הָיָה עֹנֶג לִרְאוֹת אוֹתְךָ,
אַחַר-כָּךְ מְחִישִׁים אֶת צְעָדֵיהֶם, תּוֹפְשִׂים בִּתְחוּשַׁת בֶּטֶן
שֶׁאֲנִי וּבְּרוּנוֹ, עִם הַבּוּלְבּוּלִים בַּחוּץ, מְכִינִים
לְלֹא חֲשָׁש אֶת הָרְגָשׁוֹת לִדְבַר-מָה חָדָשׁ
בְּאֹפֶן מַשְׁמָעוּתִי, בַּת-יָם אַחַר בַּת-יָם
לְהִשְׁתַּכְנְעוּת מְחֻדֶּשֶׁת שֶׁהָאַהֲבָה בּוֹרַחַת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה,
וְהִיא נִמְצֵאת אֶלֶף קִילוֹמֶטֶר מֵעֵבֶר לְכָל גּוּף
כִּי יֵשׁ הִגָּיוֹן שֶׁהִיא תִּשָּׁמֵר רַק
בִּלְבָבוֹת שֶׁאֵינָם תְּלוּיִים בַּבָּשָׂר
(מתוך “בְּרוּנוֹ”, 2007)
(Valter Hugo Mãe: Mil quilómetros além do corpo (“Bruno”, 2007
וַלְטֶר אוּגוֹ מַאי הוא משורר וסופר פורטוגלי שנולד בשנת 1971 בעיר ששמה הנוכחי הוא סָאוּרִימוּ, ובעבר נקראה אֶנְרִיקֶה דֶה קַרְוַלְיוּ (צפון-מזרח אנגולה). מַאי הוא גם עורך, זמר ואמן פלסטי. לפי שעה פרסם חמישה-עשר ספרי שירה, שישה רומנים וחמישה ספרי ילדים. בשנת 2007 זכה בפרס ז’וזה סאראמאגו. זהו פרסום ראשון של שירתו בעברית.
הופיע באתר של נילי דגן
לדף תרגומי שירה מפורטוגלית