ורד בודד ומנדרינה

אוסוואלדו טרחו

במקום שבו שניים שניים מכל יצור, מכל דבר שניים זהים, אחד לה ואחד למישהו. מכיוון שכך, מאחדים, אחד בזיכרון ואחד שאפשר להשאירו במקום, בין אם שכונה באחוזה או אחוזה בשכונה, בין אם עצי פרי, דלתות או רכב הנכנס למסלול האסור ורכב המגיע מהצד האחר, שניהם בתנועה ומשמיעים רעש של מכונית.

לגעת בדלת אחת ושייפתחו שתיים. אוי, תיכנסו! אוי, קבלת הפנים הלאה משם! עם שניים ששמם גוֹנְסָלוֹ, שניים ששמם אֶרְסִילְיָה, שניים ששמם רָפָאֵל, שתיים ששמן חוּלְיֵטָה, ואחרי ברכת השלום והנשיקות שאין מהן מנוס, בעוד כולם מדברים בעת ובעונה אחת, ומתוך השמונה כולם מקשיבים בדריכות לשמונה.

שונה הכול מכפי שהיה לפני השיבה.

מן המטבח, המשרתת עם ספלי הקפה, מבין העשרה אחד לה, וברגע שהיא מגישה אותם, שום אותות, שום העוויות, שום מילים פרט לה ולה או לכַּרְמֶנְסָה ולכַּרְמֶנְסָה.

בו בזמן בזיכרון העמוס לעייפה פירות ליים גדולים ובשלים, מנדרינות ענקיות, ובחוץ הוורדים, הוורדים הגדולים.

ורד בודד ומנדרינה. באחד ואחת לה ואחד ואחת לו נפרדו זה מזה.

(מתוך “הפגיון והדרקון”, 1985)
Oswaldo Trejo: Una sola rosa y una mandarina (“La daga y el dragón”, 1985)

הסופר והצייר אוֹסְוַלְדוֹ טְרֵחוֹ נולד במחוז מֵרִידָה שבמערב ונצואלה בשנת 1928 ומת בקרקס, בירת ארצו, בשנת 1998. טרחו עבד בין השאר כשוטר מקוף וכמנהל מוזיאון לאמנויות פלסטיות. לימים התמנה לכהן כשגריר ארצו בקולומביה ושימש בתפקידים נוספים במשרד החוץ של ונצואלה. הוא נודע בספרות אמריקה הלטינית במיוחד כסופר שביצירותיו הניסיוניות באים לידי ביטוי לשונו העשירה של כותבן ודמיונו הפורה והפרוע. טרחו התפרסם כבר כאשר ראו אור ספר הביכורים שלו, “ארבע הרגליים” (1948), וקובץ הסיפורים “בהקשבה לאידיוט” (1952), אולם הוא קנה את עיקר תהילתו, בין השאר, בקובצי הסיפורים “מאגר היצורים” (1965), “הפגיון והדרקון” (1985) ו”גרורת הפועל” (1989), וברומנים “גם הגברים הם ערים” (1962), “רציף רחוק” (1968) ו”טקסטים על טקסט עם תרזה” (1975). בשנת 1988 הוענק לו הפרס הלאומי לספרות של ונצואלה.

התרגום התפרסם בגיליון 32 של כתב העת “שבו” (2019)
לדף תרגומי סיפורת מספרדית