אורי אסף
לא נשאר עוד אלא מעט אוויר, שמץ של התפעמות וטיפת רום. מדוע היה עליך להתגלח למופת מדי יום ביומו? לשם מה נועד המשחק, איזה טעם היה באותה הרצינות? הירח הנפנה לנוח גורר את הבא אחריו, את יום המוחרת שממילא מתמוטט ועימו השמחה: תזמור האותות העגולים, המגושמים, המתעצמים, המשתתקים, אלה הבאים מן הקומה ואלה שמפני האדמה, המסתננים מבעד לקיר והנחלשים בתוך המים. אילו רק יכולתי לראות עוד פעם את פניך שוחרות הטוב יוצאות לאור, את קולך בבגדיו כמו צרור אזוביון מיובש, אבן חותם, אדמה גדושת רגבים. בשום מקום אי־אפשר לקרוא את זמזום הזבוב העוקב אחריך, הוא איננו קיים בשום פרטיטורה. כל רגע זוכה בשם. לאחר מכן אצל השכנים משמיעה את קולה הירייה המתעוררת או ההתפוצצות.
המשורר והצייר אורי אסף נולד בשנת 1942 בחיפה ובילה את נעוריו ובחרותו בהונגריה. כבעל תואר ד”ר לכימיה עבד במשך עשרות שנים באוניברסיטה העברית בירושלים, ופרסם בהונגרית שבעה ספרי שירה. “קפקא בתמונות“, ספרו הראשון בעברית, ראה אור בהוצאת כרמל. שני קטעי הפרוזה השירית, “שאלה לאבי” ו”יד אימי”, פורסמו במקור באוגוסט השנה בכתב עת הונגרי ששמו “תיל”.
“הארץ” מדור ספרים, 17.12.19
לדף תרגומי סיפורת מהונגרית