הזאב

הלי סלונגה

מִי בִּכְלָל הֶאֱמִין לִי אֵי-פַּעַם, אֲבָל אִם לְדַבֵּר דּוּגְרִי,
כִּפָּה אֲדֻמָּה הָיְתָה נִימְפוֹמָנִית עֲלוּבָה שֶׁבְּעַצְמָהּ הִתְחַנְּנָה לְהִטָּרֵף.
לַיְלָה אַחַר לַיְלָה הִתְרוֹצְצָה וַאֲחוֹרֶיהָ הַגְּמִישִׁים רוֹטְטִים
בְּדַרְכָּה אֵלַי וּשְׂעָרָהּ הָאָדֹם עוֹלֶה בָּאֵשׁ.
מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁאָכַלְתִּי אֶת הַמַּטְעָמִים שֶׁשָּׁטְחָה בְּפָנַי.
תְּחִלָּה רַק חֲלָקִים קְטַנִּים מְיֻתָּרִים:
עַפְעַף, בְּדַל אֹזֶן אוֹ אֶת זֶרֶת הָרֶגֶל, חֲתִיכַת
לְחִי חֲמַצְמַצָּה כְּתַפּוּחַ, נְקֻדַּת חֵן מִקְּצֵה הָעַיִן
וּבְבוֹא הַבֹּקֶר אוֹתָהּ יַלְדֹּנֶת סוֹטָה עִם תַּסְבִּיךְ הַגּוֹאֵל
הִשְׁלִיכָה אַדֶּרֶת עַל פְּצָעֶיהָ
וְדִשְׁדְּשָׁה בַּחֲזָרָה הַבַּיְתָה.
אִלּוּ רַק רְאִיתֶם אֶת אֲרֶשֶׁת פָּנֶיהָ, כֹּה זְחוּחַת דַּעַת וְנִנּוֹחָה
יְכוֹלָה לִהְיוֹת רַק מִישֶׁהִי מֻפְקֶרֶת לַחֲלוּטִין
הַנּוֹשֵׂאת אֶת קֶשֶׁת חַבּוּרוֹתֶיהָ
שֶׁמַּחֲלִיקָה לְאֹרֶךְ הַמִּגְוָן בֵּין הַשָּׁחוֹר הַכָּחֹל לְבֵין הַצָּהֹב כְּמֻגְלָה
כְּמוֹ הָיְתָה זוֹ רְאָיָה לִשְׁאַפְתָּנוּת אַדִּירָה.
הִיא שָׁבָה בְּכָל לַיְלָה.
כְּשֶׁכְּבָר לֹא הָיוּ לָהּ רַגְלַיִם, סָחֲבָה אֶת עַצְמוֹתֶיהָ הַשְּׁחוּקוֹת
עַל כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים.
וּכְשֶׁלְּבַסּוֹף אָכַלְתִּי אוֹתָהּ
וּבִכְלָל זֶה אֶת דֶּלֶת הַמַּחֲרָאָה הַצִּבּוּרִית שֶׁל הָאַגָּן,
וּבִכְלָל זֶה אֶת לֵב הָאֵמַיְל הַמֻּכְתָּם בְּצוֹאָה,
הִתְחִילָה לַעֲשׂוֹת בְּעָיוֹת וְלַחְבֹּט לִי בַּצְּלָעוֹת
כְּשֶׁלֹּא שָׁכַבְתִּי אִתָּהּ כָּל הַזְּמַן
בְּאַפְלוּלִית הָרְקָמוֹת שֶׁל הַבֶּטֶן,
מַחֲזִיקִים כָּל אֶחָד בְּפִיו אֶת לְשׁוֹנוֹ הַתְּפוּחָה שֶׁל הָאַחֵר,
הַשִּׁנַּיִם אֵלֶּה מוּל אֵלֶּה
כְּמוֹ שְׁתֵּי גּוּפוֹת בְּטֶרֶם עֵת.
“אַל תַּעֲזֹב אוֹתִי עוֹד לְבַד,” יִלְּלָה,
תָּבְעָה לְקַבֵּל שֶׁמֶשׁ אֵינְסוֹפִית
כִּזְכוּת יֶתֶר שֶׁל קָרְבָּן, דָּבְקָה בְּרַגְלַי
שָׂרְטָה וּמָרְטָה בְּהִיסְטֶרְיָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ
כָּל אֵימַת שֶׁנִּסִּיתִי לַחְמֹק וְלוּ רַק לְרֶגַע הַחוּצָה.
הִתְחַלְתִּי לְתַעֵב אוֹתָהּ, אֶת קוֹלָהּ
הַצַּוְחָנִי וְאֶת כָּל הַהַצָּגָה
הַמְטֻנֶּפֶת שֶׁל הַהִתְמַסְּרוּת,
וְכִנְקָמָה עַל כָּךְ
הִמְצִיאָה אוֹתָהּ אַגָּדָה מְטֻפֶּשֶׁת,
סַבְתָּא מְעֻצֶּבֶת הֵיטֵב,
חֲלוֹם רָטֹב בִּכְסוּת אַדֶּרֶת אֲדֻמָּה קְטַנָּה, הַצַּיָּד וְכֻלֵּי,
אַף שֶׁלְּמַעֲשֶׂה אֲנִי הוּא שֶׁבִּקַּשְׁתִּי שֶׁיִּפְתְּחוּ
אֶת בִּטְנִי בְּאִזְמֵל כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּה.

עַל כָּךְ הִיא לְעוֹלָם לֹא תִּסְלַח.

הֵלִי סְלוּנְגָה נולדה בשנת 1982 בנפת טֶרְווֹלָה שבדרום-מערב לַפְּלַנְד (צפון פינלנד) וכיום היא גרה בעיר אוֹאוּלוּ שבצפון-מערב פינלנד. היא משקיעה את רוב עיתותיה בכתיבה ספרותית ובהצגת שירתה בפומבי. בשנת 2013 נבחרה לשמש אומנית העיר במקום מגוריה. ספרי שירה שכתבה וראו אור: “אלוהים אינו מתקשר הנה עוד” (2008), “המדונה של הצל” (2009), “ספר העבד” (2012) ו”שירי ערש לעתידים למות” (2018), שמתוכו לקוח גם השיר “הזאב” המובא כאן בתרגומו לעברית. יחד עם יָאָנָה סֶפָּנֶן כתבה את הרומן “הלוֹלִיטָה מִלַּפְּלַנְד” (2016). אחדים משיריה תורגמו לתשע שפות, ותרגום עברי של עשרה משיריה התפרסם ב”חסד ויערות“, אסופה משירתם של עשרה משוררים פינים צעירים שראתה אור בהוצאת כרמל בשנת 2020.

הופיע באתר של נילי דגן
לדף תרגומי שירה מפינית