סירקה טורקה
יַם הַגָּלִיל כְּבָר אֵינוֹ נוֹשֵׂא אַף אֶחָד.
נוֹתְרוּ רַק אֶבֶן עַל אֶבֶן וְהָעָם הַנִּבְחָר.
אֲנִי עַצְמִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת כִּבְשׂוֹתַי, אֲנִי עַצְמִי
דּוֹאֶגֶת לָהֶן. כְּשֶׁנֶּעֱזָבִים, שׁוֹקְעִים
בַּחֹשֶׁךְ הַקּוֹדֵר בְּיוֹתֵר.
קוֹמַנְדּוֹ הַמָּוֶת. מִי אָמַר זֹאת.
לִירוֹת וְלִכְתֹּב. לִכְתֹּב וְלִירוֹת.
וְתָמִיד בָּעֶרֶב לְאַשְׁרֵר
שֶׁהַגּוּפוֹת מֵתוֹת,
אַחַר-כָּךְ לִשְׁקֹעַ לְמָשָׁל בִּצְפִיָּה בַּכּוֹכָבִים.
אֲנִי הֲרֵי חַיָּל וּמְשׁוֹרֵר.
מְשׁוֹרֵר וְחַיָּל.
הִנֵּה לָכֶם.
סירקה טורקה נולדה בהלסינקי בשנת 1939 והיא אחת המשוררות הפיניות המפורסמות ביותר במולדתה וגם בארץ.
שירת טורקה זכתה להערכה ולמספר פרסים. ב-1980 וב-1984 קיבלה המשוררת את פרס המדינה הפינית, בשנת 1986 הייתה האישה הראשונה והמשוררת היחידה עד אותו זמן שזכתה בפרס פינלנדיה, ובשנת 1994 הוענק לה פרס רשות השידור הפינית. בעברית הופיעו שלוש אסופות של יצירתה: “מהר, לבד ועכשיו” (1999), “עמוק בלב היער” (2006) ו”כנסיית כלבים” (2016). שלושת הספרים ראו אור בתרגום רמי סערי ובהוצאת כרמל. מתה בשנת 2021.