רוּבֵּן דָרִיּוֹ
בגן העדן אשר על פני האדמה, ביום המואר שנבראו בו הפרחים, ולפני שהעמיד הנחש את חוה בניסיון, התקרבה הרוח הרעה אל היפה שבשושנים החדשות, בדיוק ברגע שבו מתחה זו, מתחת לליטוף השמש שבשמים, את בתולי האודם של שפתיה.
“את יפה.”
“אכן,” השיבה השושנה.
“יפה ומושכת,” המשיך השטן. “התברכת בצבע, בחן, בניחוח, אבל…”
“אבל מה?”
“אינך מועילה. אולי תביטי על העצים הגבוהים האלה, העמוסים בלוטים? הם אינם רק עבותים ושופעי עלווה, הם גם מזינים המוני יצורים חיים החוסים בצל ענפיהם. שושנה, דבר פעוט הוא להיות יפה…”
השושנה הועמדה בניסיון, כמוה כאישה אחריה. עד כדי כך השתוקקה להיות מועילה, שהארגמן שלה התעטף בחיוורון.
עבר על פניה אלוהים הטוב אחרי השחר שלמחרת.
“אבי,” פנתה אליו נסיכת הפרחים רוטטת ביופיה המבושם.
“את רוצה להיות מועילה? כרצונך, בתי,” השיב לה האדון בחיוך.
ואז ראה העולם את ראשון הכרובים.
רוּבֵּן דָרִיּוֹ היה שמו הספרותי של פֵלִיקְס רוּבֵּן גַרְסִיָּה סַרְמְיֶנְטוֹ, משורר בן ניקרגואה, הנציג המובהק ביותר של המודרניזם בשירה בלשון הספרדית ואחד מגדולי היוצרים באמריקה הלטינית בכל הדורות. דָרִיּוֹ נולד בעיר מֵטָפָּה הקרויה כיום על שמו, סְיוּדָד דָרִיּוֹ, ב-18.1.1867 ומת בלֵאוֹן שבמערב ניקרגואה ב-6.2.1916. הוא כונה “נסיך השפה הספרדית”, ויצירתו השפיעה בהתמדה על הספרות שנכתבה בשפה זו במשך כל המאה העשרים. רוב שנותיו היה דָרִיּוֹ דיפלומט ועיתונאי, ובמסגרת עבודתו נשלח לארצות רבות וביקר כמעט בכל ארצות אמריקה הלטינית. עם ספריו החשובים ביותר נמנים “כחול…” (1888), “סיפורת חילונית ושירים נוספים” (1896), “שירי חיים ותקווה” (1905), “השיר הנודד” (1907) ו”שיר לארגנטינה ושירים אחרים” (1914).
הופיע באתר של נילי דגן
לדף תרגומי שירה מספרדית