פרה קלדס
ממדים אחרים
מחמת אילוצי מקום שבהם היה אמור לטפל אדריכל אשר כבר נח על משכבו בשלום, למבואת הבית יש צורה של משולש. בחיים לא הייתי חושב על ברמודה, אילולי המבואה הזאת בלעה בתוך ימים ספורים גם את הדודה מרגרידה וגם את נציג חברת הביטוח שהיה טיפוס ממש סימפתי. זה לא המטרד שטורד את שלוותי, כי ברור שהחיים בערים גדולות אינם נוחים, אבל אני בכל זאת קצת עצבני. עכשיו כשאני יוצא מהבית, אני מתגנב, כי המשולש מעורר בי חרדה.
דרך העולם
הקוראת בקלפים (שהיא, לפי המודעות, גם מומחית לכדור בדולח) אמרה ללקוח שהוא יזכה בהגרלה.
אחרי שהעלה חרס בידו, תבע הלקוח הזועם לדעת למה לא זכה.
“איזה מספר סימנת?” שאלה מגדת העתידות.
“שום מספר!”
“אז איך רצית לזכות?”
“אמרת שיהיה לי מזל, שעם המזל לא מתווכחים, שאקח אותה בגדול! לסמן מספרים ולזכות בהגרלה אפשר גם בלי מזל!”
הוא צדק בלי צל של ספק, לכן החזירה לו המנחשת את הכסף ששילם לה תמורת חוות דעת. התשלום הזה כשלעצמו – אם חושבים עליו ברצינות – מורה כי תחזיותיה התגשמו.
השעה המדויקת
המוות הופיע באופן בלתי צפוי, והוא אמר בתגובה שלא קבע לו שעה.
“זה אני שקובע את השעה”, השיב לו המוות.
“לא תמיד, לא תמיד…” ענה. “עכשיו, למשל, המערכת שלי מלאה עד אפס מקום, ואותך הרי אי אפשר לראות על רגל אחת, אבל אותי דווקא כן. טלפן אלי ביום שלישי הבא ברבע לחמש ונתאם תאריך לפגישה”.
“זו חריגה מהנוהל, איני יכול לעשות זאת. זה בניגוד לתקנות”, אמר האדון הנעלה.
“נו באמת, קצת רצינות!” התגונן והדף את האורח בעדינות לכיוון הדלת. “עם עומס העבודה שיש לך, אל תספר לי שאתה תלוי בבר מינן מסוים. לי, לעומת זאת, יש התחייבויות שאינן סובלות דיחוי”.
המוות הסתלק אז עם הגולגולת בין הרגליים, שהרי לא ידע איך להתמודד עם המצב. דבר כזה לא קרה לו אף פעם.
סדר עדיפויות
המראיין היה במקרה אחד האנשים הרוצים להתבלט בשאלות חצופות. אורח התוכנית היה איש אשכולות משכמו ומעלה, ואיש שיחו שאל אותו לפתע פתאום:
“היית מסוגל להקריב את חייך למען רעיון כלשהו?”
המרואיין פתח את לבו, הפנה את פניו המבועתות למצלמה ואמר:
“לא. אני מעדיף למצוא רעיון שיציל את חיי”.
מתוך “משלך לשלי”, 1984
פרה קלדס נולד בברצלונה ב-1912 ומת בעיר הולדתו ב-1994. בעקבות מלחמת האזרחים גלה למקסיקו וחזר לספרד רק כעבור 23 שנים. קלדס פירסם בין השאר את הספרים “הליצן הראשון” (1936), “זיכרונות מיוחדים” (1942), “מחר בשלוש בבוקר” (1959), “זר בגן” (1985) ו”מכתבי אהבה” (1996). מכלול סיפוריו ראה אור ב-2008, ובאותה שנה התפרסם גם רומאן מעיזבונו, “העיר העייפה”. הוא נחשב לאחד מגדולי הסופרים הקטלאנים במאה העשרים.