פֶּנְטִי הוֹלָפָּה
הָיִיתִי בֶּן חֲמִשִּׁים כְּשֶׁכֶּלֶב קָטָן
עָבַר לָגוּר אֶצְלִי.
עַכְשָׁו הוּא יָשִׁישׁ, קָשִׁישׁ אַף מִמֶּנִּי.
הַזְּמַן זוֹרֵם מַהֵר בְּתָאֵי הַכֶּלֶב,
בָּאָדָם בְּאִטִּיּוּת רַבָּה יוֹתֵר, אִם כִּי
הוּא אֵינוֹ נֶעְצָר אֲפִלּוּ בְּרֶכֶס הַהִימָלָאיָה.
אִבַּדְתִּי אֶת קַוֵּי הַמִּתְאָר וְאֶת הַקּוֹל
לְדִידוֹ שֶׁל כַּלְבִּי. אֲנִי רֵיחַ
אִם אֲנִי נוֹכֵחַ. כִּמְעַט נֶעְדָּר גַּם אָז.
בַּלֵּילוֹת הוּא חוֹמֵק אֶל הַדּוּמִיָּה
וְלִפְעָמִים מְיַבֵּב,
כְּשֶׁאֲפִלּוּ בַּחֲלוֹמוֹת אֵינוֹ מַשִּׂיג אֶת שְׁנוֹתָיו כְּגוּר.
הוּא קַיָּם, אִם כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ
אִם הוּא יוֹדֵעַ עַל קִיּוּמוֹ.
אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הוּא לָדַעַת, מַה לִּהְיוֹת קַיָּם.
כְּשֶׁאֲנִי נוֹגֵעַ בַּפַּרְוָה הַמִּשְׁיִית,
הוּא נוֹשֵׂא אֶת רֹאשׁוֹ
וַאֲנִי מְדַמְיֵן שֶׁנִּפָּגֵשׁ עַל כּוֹכַב הַלֶּכֶת
שֶׁהָיָה בֵּיתֵנוּ הַמְשֻׁתָּף,
עַד שֶׁאֲנִי תּוֹפֵשׂ שֶׁהָאָרֶץ
בּוֹגֶדֶת. הַבַּיִת נֶחֱרַב תַּחְתֵּינוּ, אַךְ אֲנַחְנוּ
אָהַבְנוּ זֶה אֶת זֶה,
וְכָךְ גַּם לְאַחַר שֶׁנִּפָּרֵד, יוֹסִיף
לְהִתְנַגֵּן בֵּינֵינוּ חוּט כֶּסֶף שָׁבִיר.
נִפְגַּשְׁנוּ בְּאַקְרַאי. לָכֵן
אֲנִי מְהַלֵּל אֶת מֵטִיל-הַפּוּר הָעִוֵּר
שֶׁבְּלִי לִמְדֹּד אֶת סִבְלֵנוּ מְאַחֵד וּמַפְרִיד.
(מתוך “מעגן”, 1994)
(Pentti Holappa: Koirani on vanha (“Ankkuripaikka”, 1994
פנטי הולפה, מחשובי המשוררים והסופרים הפינים בימינו, נולד ב-1927 באִילִיקִימִינְקִי שבצפון-מערב פינלנד. הוֹלָפָּה עסק בכתיבה ספרותית ועיתונאית וכן בפוליטיקה, ובשנת 1972 אף שימש שר תרבות בארצו. פרסם שישה-עשר ספרי שירה, שמונה רומנים, שני קבצים של סיפורים קצרים ואחד-עשר ספרי מאמרים ומסות. ב-1998 זכה בפרס פינלנדיה על הרומן “דיוקן החבר”. אחדים משיריו המתורגמים לעברית כלולים באנתולוגיה “בני קוואפיס ונכדיו” ולרגל יום הולדתו התשעים יראה אור בהוצאת כרמל ובתרגום רמי סערי הספר “מעגן“, אסופה עברית נרחבת משירתו.
הופיע באתר של נילי דגן
לדף תרגומי שירה מפינית