פֶּנְטִי הוֹלָפָּה
עֶרֶב שַׁבָּת מְאֻחָר. קוֹלוֹת מוּזָרִים בֶּחָצֵר,
מִישֶׁהוּ מִתְדַּפֵּק עַל דֶּלֶת הַשְּׁכֵנִים. הַחַשְׁמַל מְהַמְהֵם.
זֶה עַתָּה חָזַרְתִּי מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית וּמִצָּרְפַת, גַּם מִשְּׁוֶדְיָה.
בַּעֲרוּצֵי הַטֵּלֵוִיזְיָה שֶׁלָּהֶן צוֹחֲקִים. אֲנָשִׁים מְבַלִּים בִּנְעִימִים.
הֵם מַמָּשׁ מְשֻׁנִּים בְּיָמֵינוּ, צְעִירִים וְיָפִים אֶחָד-אֶחָד.
לֹא כָּךְ הָיָה בִּנְעוּרַי. אֲנַחְנוּ צָלַעְנוּ.
אֲנַחְנוּ לֹא דִּבַּרְנוּ. גִּמְגַּמְנוּ מִשְׁפָּטִים מְיֻסָּרִים
וּבְשָׁעָה שֶׁהִתְחַבַּקְנוּ, פָּחַדְנוּ שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָנוּ.
הִתְחַבַּקְנוּ. נֶאֱחַזְנוּ זֶה בְּזֶה, יְרֵאִים שֶׁמָּא
בְּכָל נַחְשׁוֹל תְּשִׁיעִי נִטְבַּע לָנוּ לְבַדֵּנוּ.
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁמְּקוֹמִי אֵינוֹ כָּאן, בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי. אֲנִי חוֹשֵׁב.
מִשְׁתַּדֵּל לְהַסִּיק מַסְקָנוֹת. מֵעֵבֶר לִכְתֵפִי מַבִּיט מִישֶׁהוּ.
הַתֵּבֵל נוֹלְדָה מֵרֶחֶם אִמִּי לְאַט. זֹאת לֹא
אַחֲרָיּוּתִי שֶׁהִיא תִּכְבֶּה פִּתְאוֹם. בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
אַשְׁאִיר בַּשִּׁלְטוֹן אֶת הַיְפֵהפִיּוֹת וְאֶת הָאוֹהֲבִים הַצְּעִירִים. כַּרְטִיסִי
נִכְתַּב מֵרֹאשׁ. יֵשׁ לִי חִסּוּן נֶגֶד הַפַּחַד וְיֵשׁ לִי גַּם דַּרְכּוֹן.
פנטי הולפה, מחשובי המשוררים והסופרים הפינים בימינו, נולד ב-1927 באִילִיקִימִינְקִי שבצפון-מערב פינלנד. הוֹלָפָּה עסק בכתיבה ספרותית ועיתונאית וכן בפוליטיקה, ובשנת 1972 אף שימש שר תרבות בארצו. פרסם שישה-עשר ספרי שירה, שמונה רומנים, שני קבצים של סיפורים קצרים ואחד-עשר ספרי מאמרים ומסות. ב-1998 זכה בפרס פינלנדיה על הרומן “דיוקן החבר”. אחדים משיריו המתורגמים לעברית כלולים באנתולוגיה “בני קוואפיס ונכדיו” ולרגל יום הולדתו התשעים יראה אור בהוצאת כרמל ובתרגום רמי סערי הספר “מעגן“, אסופה עברית נרחבת משירתו.