מסתורין

אטילה יוז’ף

אִם נִשְׁמַע קוֹל מִסְתּוֹרִין,
אֶתְיַצֵּב כִּבְאַגָּדָה.
בְּאֵמוּן — קִבַּעְתְּ אוֹתִי —
כֹּה כָּבֵד אִישׁ לֹא יָדַע.

מֶלֶל רוּחַ מִשְׁתַּלֵּב
בַּזְּרִימָה, לָךְ רַק סֹמֶק.
מֶלֶל עַיִן, מֶלֶל לֵב
לָךְ קוֹרְאִים מֵהָעֹמֶק.

גַּם אֲנִי כּוֹתֵב לָךְ שִׁיר.
כִּי יָקַרְתְּ לִי עַד מְאֹד,
אֱמוּנַי לָךְ — בָּךְ אַפְצִיר —
אַל יַכְבִּידוּ עוֹד וָעוֹד.

(1937)

המשורר אָטִילָה יוֹזֶ’ף נולד ב-1905 ברובע פֵרֶנְצְוָארוֹשׁ שבבודפשט, ולמרות חייו הקצרים ועתירי הסבל עודנו נחשב לאחד המשוררים ההונגרים החשובים בכל הדורות. שירתו האישית עוסקת בעיקר ביתמות ובאהבה ובתסכולים ממנה, ואילו שירתו החברתית, הקשורה אליה קשר הדוק, מרבה לתאר את חיי העוני והאומללות של מעמד הפועלים. ספריו: “קבצן היופי” (1922), “לא אני הזועק” (1925), “אין לי אב ואין לי אם” (1929), “השלך את ההון ואל תתבכיין” (1931), “ליל פרברים” (1932), “מחול הדוב” (1934) ו”כואב מאוד” (1936). יוֹזֶ’ף התאבד תחת גלגלי רכבת נוסעת ב-1937.

הופיע במדור ספרים “הארץ”
לדף תרגומי שירה מהונגרית