מַרְג’וֹרִי אָגוֹסִין
I
בְּרָמוֹת רִכְסֵי הָאַנְדִים,
כְּשֶׁהָרוּחַ הָיְתָה אַדֶּרֶת, אֲרִיג פִּשְׁתָּה חוֹתֵךְ,
שֶׁל סִפּוּרִים וּדְמָמוֹת בָּאַגָּדוֹת,
הֵם,
הַתַּפּוּדִים,
קוֹסְמֵי הָאֲדָמָה,
הִצְטַיְּרוּ זַעֲרוּרִיִּים בָּהוֹד
שֶׁל פִּרְקֵי זְמָן,
שֶׁל סִבּוּבִים כְּבִמְחוֹלוֹת,
וְשִׁמְּשׁוּ מַחֲסֶה
לְנִיחוֹחִים
וְנִטְרְפוּ בָּאֲפֵלָה
אוֹ בְּיָמִים שֶׁל אוֹר וְשֶׁל רוּחוֹת חוֹתְכוֹת
II
כְּדֵי לִשְׂרֹד
הִמְצִיאוּ תַּפּוּחֵי-הָאֲדָמָה אֶת עַצְמָם
בְּפֶרֶץ חָדָשׁ שֶׁל עֹז,
כִּנּוּ אֶת עַצְמָם צ’וּנְיוֹ,
זָכוּ בְּזֵהוּתָם הָאֲצִילִית, הַכְּאוּבָה,
וּלְאַחַר מִכֵּן עָבְרוּ חַסְרֵי יֶשַׁע אֶל הָאוֹר
וְהִתְיַבְּשׁוּ בְּאַחֲרוֹנֵי הַסִּכּוּיִים לְשֶׁמֶשׁ,
וְאָז, הַיּוֹשְׁבִים שָׁם,
עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה,
שִׁמְּרוּ אֶתְכֶם, אָכְלוּ אֶתְכֶם אַחֲרֵי הַקָּרָה.
תַּפּוּדִים, תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה יְקָרִים בְּהַבְלֵי-פֶּה קָרִים
מֵעוֹנוֹת קְפוּאוֹת,
וְכָךְ אַתֶּם הִצַּלְתֶּם אוֹתָם מֵרָעָב אַכְזָרִי
וְהוֹפַעְתֶּם בְּצוּרוֹתֵיכֶם, צוּרוֹת אִשָּׁה צוֹהֶלֶת
III
וְהִנֵּה שָׁם הָיוּ הַתַּפּוּדִים
נָחִים מַמָּשׁ בְּשֹׁרֶשׁ הָרוּחַ
נְטוּיִים, שְׁקוּעִים בַּקְּשִׁיחוּת
הָעֲדִינָה שֶׁל הָאֲדָמָה
צְנוּמִים, עֲגֻלִּים, מְלֻכְסָנִים,
מְחוֹלְלֵי מְחוֹלוֹת,
אַךְ תָּמִיד שְׁקוּעִים,
לוּטִים בְּדֶגֶל סָמוּק,
אַךְ קִרְבֵיהֶם הָיוּ
צָהֹב בָּהִיר וְזַךְ
כְּמוֹ לֵב
הָאֵלוֹת,
כְּמוֹ שָׁרְשֵׁי הַשֶּׁמֶשׁ,
IV
בְּרָמוֹת הָרְכָסִים,
בָּאֵזוֹר הָאַנְדִי בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָרָאוּקַרְיוֹת
בְּקִרְבַת הַטְּחָב הַיְרַקְרַק שֶׁל צְלִילִים/קוֹלוֹת
הֵם צָמְחוּ מְסֻדָּרִים פֶּרֶא
וְהַקֹּר חָלַף בִּקְשִׁיחוּתָם הַנִּסְתֶּרֶת
וְהָרוּחַ הַחוֹתֶכֶת
לֹא הִצְלִיחָה לִפְצֹעַ אוֹתָם מִתַּחַת לְאֶלֶף שִׁכְבוֹת הָאֲדָמָה.
כְּמוֹ הַהוֹד הַגָּדוֹל מִכֹּל
בֵּין הַשְּׁמָמוֹת
מֵעֵבֶר לְמַרְאוֹת הַמַּיִם
שָׁרִים שׁוּב וָשׁוּב,
עוֹרְכִים טְקָסִים בְּעֵינֵיכֶם,
אוֹרְגִים זִכְרוֹנוֹת בְּסַבְלָנוּתְכֶם,
בּוֹנִים אֶת בֶּן-הָאָדָם בַּצֶּבַע שֶׁלָּכֶם
וּמַכִּירִים בָּכֶם
בַּבָּתִּים הַמְכֻיָּרִים
וְעַל הֲדוֹמֵי הַשַּׁיִשׁ
כִּי אַתֶּם תָּמִיד
הַהוֹוֶה, תְּשׁוּרָה
עִם לֶחֶם חֻקֵּנוּ, לֶחֶם
הַיּוֹמְיוֹם הַגָּזוּל
עַל שֻׁלְחַן הַנֶּעְדָּרִים
וְהַנָּשִׁים כְּמוֹ נֵפֶץ אֲוִיר וְאוֹר
חִלְּקוּ אֶתְכֶם בֵּין בְּנֵי בְּנֵיהֶן
וּבְנֵיהֶן
אָסְפוּ אֶתְכֶם, בָּאָסִיף
הֵבֵאתֶם לָהֶם דְּגָנִים צִבְעוֹנִיִּים
וְלֹא אִפְשַׁרְתֶּם לִבְדִידוּת הָרָעָב
לְהִשְׁתַּלֵּט עַל יְדֵיהֶם הָעֲיֵפוֹת
לִזְנֹחַ אוֹתָם
בַּלֵּאוּת,
בַּשִּׁכְחָה.
V
בֶּעָבָר וְעַכְשָׁו הוֹפַעְתֶּם
בְּקֶרָמִיקָה וְרֻדָּה, וְרַדְרַדָּה,
וְאָז
נָשְׂאָה אֶתְכֶם יָד אַחַת לְמִיסָה
עָקְרָה אֶתְכֶם מִתְּחוּם סְלָעִים אֲפֹרִים
חוּאָן פְרַנְסִיסְקוֹ פִּיסָרוֹ
הָפַךְ אֶתְכֶם לַעֲלוּמִים, לְגָלִיסְיָה,
וְעַד אִירְלַנְד הָעֲגוּמָה הִגַּעְתֶּם
כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת הַשֵּׁדוֹנִים וְאֶת הַיְלָדִים
מִן הָרָעָב אֲשֶׁר יָצָא מִדַּעְתּוֹ
VI
תַּפּוּד, תַּפּוּחַ אֲדָמָה, פָּטָטָה, בָּטָטָה
אַתָּה נִרְאֶה כְּמוֹ צְחוֹק עִם עֵינַיִם,
עִם פָּנִים נְטוּלֵי-חֵן, כֵּהִים, מוּאָרִים
זָהֹב
אַךְ תָּמִיד צָהֹב
אַתָּה מַגִּישׁ אֶת עַצְמְךָ
בְּלֵילוֹת שֶׁל רוּחוֹת וּמַשָּׁב מְרֻחָק
נוֹתֵן שֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתְךָ מֵהַקֶּבֶר
כְּדֵי שֶׁיָּשִׂימוּ אוֹתְךָ
בְּפִי הַיְלָדִים הַמֵּתִים.
צ’וּנְיוֹ הוא השם שניתן בלשון קֵצ’וּאָה, שפת האימפריה של בני האִינְקָה, לתפוחי-אדמה שהוקפאו ויובשו בשמש והאָרָאוּקַרְיוֹת הן עץ
ממשפחת האשוחים הצומח ביערות שבהרי האנדים, נפוץ בצ’ילה ומגיע בשיאו לגובה חמישים מטרים.
ששת השירים שבמחרוזת “תפוחי אדמה” פותחים את “מסעות נדיבים“, ספר שיריה של מַרְג’וֹרִי אָגוֹסִין שראה אור בשנת 1992. הספר כולל חמישה-עשר שירים וסדרות שירים, וכל שיר או סדרה מוקדשים לפרי, לירק או לתבלין מצמחי היבשת החדשה: תפוחי-אדמה, דלועים, קנה סוכר, בוטנים, אגבה, מאטה, גויאבה, קקאו, שנף, תות, אננס, עגבניה, פלפל חריף, אבוקדו ותירס. אגב עיסוקה בצמחי היבשת החדשה התייחסה המשוררת למצבם של תושבי אותה יבשת לפני ימי קולומבוס, והשירים מתמקדים בהתרחשויות שאירעו בחיי האנשים ההם ובחיי צאצאיהם בעקבות גילוי אמריקה. מַרְג’וֹרִי אָגוֹסִין הייתהמשוררת צ’ילאנית יהודייה שבילתה את רוב חייה בארצות הברית, עבדה כפרופסורית לספרות ספרדית בקולג’ ולסלי שבמדינת מסצ’וסטס והלכה לעולמה בשנת 2025. אחדים משיריה ראו אור בתרגום רמי סערי לעברית באסופה שהתפרסמה לכבוד פסטיבל משוררים שנערך בירושלים בשנת 2006.
הופיע באתר של נילי דגן
לדף תרגומי שירה מספרדית