דלוס, הלוך וחזור

לוּאִיסָה פוּטוֹרַנְסְקִי

אַחֲרֵי יַם הָאַרְגָּמָן שֶׁל הַמֵּדוּזוֹת הַמִּשְׁיִיּוֹת
גַּן הָאַצּוֹת שֶׁל הַקֶּצֶף הָאִטִּי;
הַתְּחוּם הַמְדֻיָּק, הַסַּסְגּוֹנִי שֶׁל הַסִּירֵנוֹת.

מַה יָּכֹלְתִּי לִדְלוֹת מֵהַלְּטָאוֹת וּמִזְּבוּבֵי הַסּוּסִים שֶׁל דֵלוֹס?
לִלְכֹּד אוֹתָם בְּתַצְלוּם
בְּתִקְוָה שֶׁכְּשֶׁאַבִּיט בָּהֶם בִּקְפִידָה אַחַת לְכָל כַּמָּה זְמַן
יְגַלּוּ לִי אוּלַי בִּקְרִיאָה עֲשִׂירִית
אֶת מַה שֶּׁאִלְמָלֵא בּוּרוּתִי הָיִיתִי עֲשׂוּיָה לְגַלּוֹת מִבְּעוֹד מוֹעֵד?
פִּרְחֵי בָּר אֲחָדִים
מְשַׂמְּחִים בָּאָבִיב הַמִּתְאַחֵר הַזֶּה
אֶת הַפָאלֹוסִים הַצְּחוֹרִים אַךְ הַכְּרוּתִים שֶׁל מִקְדַּשׁ דִיּוֹנִיסוֹס.

אֲנִי מַגִּיעָה לָאֲגַם הַקָּדוֹשׁ שֶׁכַּיּוֹם הוּא חֶלְקָה אֵלִיפְּסִית
עִם דְּקָלִים סְפוּרִים בְּאִי-סֵדֶר.
מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ בִּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה וָחֵצִי כְּשֶׁהַמַּעְבֹּרֶת צוֹפֶרֶת
דֵלוֹס, הַחֲגִיגָה הַיְהִירָה שֶׁל אֲבָנִים מְסֻכָּנוֹת
הִיא לְמַרְבֵּה הַמַּזָּל כְּבָר זִכָּרוֹן.

Luisa Futoransky: Delos, ida y vuelta

המשוררת והסופרת הארגנטינאית היהודייה לוּאִיסָה פוּטוֹרַנְסְקִי נולדה בבואנוס איירס בשנת 1939. לאחר שלמדה משפטים בעיר הולדתה והוסמכה לעריכת דין, חייתה תקופות ממושכות באיטליה, בסין וביפן, ובשנת 1981 השתקעה בפריז, שם עבדה כמתרגמת, כמתורגמנית וכעורכת, עד פרישתה לגמלאות, במרכז ז’ורז’ פומפידו ובסוכנות הידיעות הצרפתית. ביותר מעשרים הספרים שכתבה, מחשבותיה משקפות נאמנה את העושר התרבותי, הלשוני והרוחני העצום שצברה במשך שנות חייה, ולא בכדי היא זכתה הן למלגות והן לפרסים ספרותיים יוקרתיים בספרד ובצרפת, בארגנטינה ובארצות הברית. שירה “דלוס, הלוך וחזור” הוא אחד משירי סדרה שכתבה, המתייחסת למסעותיה באיי הים האגאי. האי הקטן דלוס סמוך למיקונוס, ובשל יופיו המסתורי, ייחודו ההיסטורי ואתריו הארכיאולוגיים הוא משמש אבן שואבת לתיירים.

הופיע באתר של נילי דגן ובמדור “תרבות וספרות” “הארץ”
לדף תרגומי שירה מספרדית

Luisa Futoransky

DELOS, IDA Y VUELTA

Tras el mar púrpura de las medusas sedosas
el jardín de algas de espumas lentas;
el territorio preciso, iridiscente de las sirenas.

Qué pude sonsacarles a las lagartijas y moscardones de Delos?
Apresarlos en una foto
con la esperanza de que mirándolos cada tanto con fijeza
me revelen tal vez en una décima lectura
lo que sin mi ignorancia podría haber descubierto de antemano?
Algunas flores silvestres
alegran en esta primavera tardía
los falos blanquísimos pero cercenados del templo de Dionisos.

Llego al lago sagrado que hoy es un ovalado manchón
con algunas palmeras en desorden.
Todos los días a las doce y media cuando pita la barcaza
Delos, la soberbia fiesta de piedras peligrosas
por fortuna ya es recuerdo.