הֶנְרִיקָּה טָוִי
הִנֵּה הָאוֹטוֹבּוּס
שֶׁהִסִּיעַ רֶיּוֹ.
הִנֵּה הַגֶּבֶר
שֶׁנָּסַע בָּאוֹטוֹבּוּס, שֶׁהִסִּיעַ טוֹנִי.
הִנֵּה הַגֶּבֶר
שֶׁעָזַב אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁנָּסַע בָּאוֹטוֹבּוּס, שֶׁהִסִּיעַ פְּיוֹטְר.
הִנֵּה הָאִשָּׁה
שֶׁאָהֲבָה אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁעָזַב אֶת הַגֶּבֶר,
שֶׁנָּסַע בָּאוֹטוֹבּוּס, שֶׁהִסִּיעָה פֶּיְבִי.
הִנֵּה הַנַּעַר
שֶׁפִּתָּה אֶת הָאִשָּׁה, שֶׁאָהֲבָה אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁעָזַב
אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁנָּסַע בָּאוֹטוֹבּוּס, שֶׁהִסִּיעַ אַחְמֶד.
הִנֵּה הַנַּעֲרָה
שֶׁהִכְנִיעָה אֶת הַנַּעַר, שֶׁפִּתָּה אֶת הָאִשָּׁה, שֶׁאָהֲבָה אֶת הַגֶּבֶר,
שֶׁעָזַב אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁנָּסַע בָּאוֹטוֹבּוּס, שֶׁהִסִּיעַ מוּרָט.
הִנֵּה אִמָּא
שֶׁצָּעֲקָה עַל הַנַּעֲרָה, שֶׁהִכְנִיעָה אֶת הַנַּעַר, שֶׁפִּתָּה
אֶת הָאִשָּׁה, שֶׁאָהֲבָה אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁעָזַב אֶת הַגֶּבֶר,
שֶׁנָּסַע בָּאוֹטוֹבּוּס, שֶׁהִסִּיעַ אֶנְרִיקוֹ.
הִנֵּה אַבָּא
שֶׁלֹּא דָּפַק אֶת אִמָּא, שֶׁצָּעֲקָה עַל הַנַּעֲרָה, שֶׁהִכְנִיעָה
אֶת הַנַּעַר, שֶׁפִּתָּה אֶת הָאִשָּׁה, שֶׁאָהֲבָה אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁעָזַב
אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁנָּסַע בָּאוֹטוֹבּוּס, שֶׁהִסִּיעָה קִירְסִי.
הִנֵּה סַבָּא
שֶׁהִכָּה אֶת אַבָּא, שֶׁלֹּא דָּפַק אֶת אִמָּא,
שֶׁצָּעֲקָה עַל הַנַּעֲרָה, שֶׁהִכְנִיעָה אֶת הַנַּעַר,
שֶׁפִּתָּה אֶת הָאִשָּׁה, שֶׁאָהֲבָה אֶת הַגֶּבֶר,
שֶׁעָזַב אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁנָּסַע בָּאוֹטוֹבּוּס, שֶׁהִסִּיעַ יֶסֶּה.
הִנֵּה סַבְתָּא
שֶׁשָּׂנְאָה אֶת סַבָּא, שֶׁהִכָּה אֶת אַבָּא, שֶׁלֹּא דָּפַק
אֶת אִמָּא, שֶׁצָּעֲקָה עַל הַנַּעֲרָה, שֶׁהִכְנִיעָה אֶת הַנַּעַר,
שֶׁפִּתָּה אֶת הָאִשָּׁה, שֶׁאָהֲבָה אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁעָזַב
אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁנָּסַע בָּאוֹטוֹבּוּס, שֶׁהִסִּיעַ פָּבֶל.
הִנֵּה הַדּוֹד
שֶׁשָּׁלַח יָדַיִם לְסַבְתָּא, שֶׁשָּׂנְאָה אֶת סַבָּא, שֶׁהִכָּה
אֶת אַבָּא, שֶׁלֹּא דָּפַק אֶת אִמָּא, שֶׁצָּעֲקָה עַל הַנַּעֲרָה, שֶׁהִכְנִיעָה
אֶת הַנַּעַר, שֶׁפִּתָּה אֶת הָאִשָּׁה, שֶׁאָהֲבָה אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁעָזַב
אֶת הַגֶּבֶר, שֶׁנָּסַע בָּאוֹטוֹבּוּס, שֶׁהִסִּיעַ יוּסִּי.
מתוך “התקווה”, 2011)
Henriikka Tavi: Rakkausruno (“Toivo”, 2011)
הֶנְרִיקָּה טָוִי נולדה בשנת 1978 בנפת וֶהְקָלַהְטִי שבדרום-מזרח פינלנד וכיום גרה בבירת פינלנד. למדה באוניברסיטת הלסינקי פילוסופיה תיאורטית, אסתטיקה וספרות כללית. המשיכה ללימודי תואר שלישי באוניברסיטת יִיבַסְקִילָה. ספרי השירה שלה: “לדוגמה אֵסָה” (2007, פרס הספרות של העיתון הֶלְסִינְגִין סָנוֹמָט), “מילון” (2010), “התקווה” (2011, פרס קָלֵוִי יֶנְטִי ופרס “הדוב המרקד” מטעם רשות השידור הפינית) ו”כל יום הוא יום הסוכריות” (2014). עובדת כמורה לפינית בתיכון שלשון ההוראה בו שוודית, ומתרגמת ספרות שוודית וגרמנית לפינית.
הופיע באתר של נילי דגן
לדף תרגומי שירה מפינית