גוֹנְסָאלוֹ רוֹחָאס
הָיִית חֹפֶשׁ הַבְּחִירָה בִּישׁוּעָתֵךְ אוֹ בַּאֲבַדּוֹנֵךְ.
רָאִית אֶת הָעוֹלָם בְּלִי לִרְאוֹת מַהוּ הָעוֹלָם.
לָמָּה הִסְתַּלֵּף בְּאִישׁוֹנַיִךְ
הָאוֹר הַיְסוֹדִי? יָצָאת מִדַּעְתֵּךְ
לִפְנֵי שֶׁהִתְבָּרֵר שֹׁרֶשׁ מוֹצָאֵךְ?
אָרוּר טִבְעֵךְ
שֶׁנָּשַׁף מִבְּעַד לְפִיךְ
אֶת יְפִי הַדִּמְיוֹן. אָרוּר
הַיֹּפִי שֶׁדִּבֵּר דֶּרֶךְ פִּיךְ.
אָרוּר מִשְׁכָּבָן שֶׁל כָּל מִלּוֹתַיִךְ.
לָמָּה אַתְּ מְחֻפֶּשֶׂת מִתַּחַת לַזְּכוּכִית,
כְּמוֹ סֵפֶר שֶׁנֶּחְתַּם אַחַת וּלְתָמִיד,
אוֹת סְרָק, כְּתִיבָה הֲרַת אָסוֹן?
לָמָּה הָאֵשׁ הַנִּצְחִית אֵינָהּ עוֹד
מֵאֲחוֹרֵי עֵינַיִךְ, מַסֵּכַת הָרִמָּה?
זֶה פִּיךְ. אֵיפֹה נְשִׁיקוֹתַיִךְ?
זוֹ לְשׁוֹנֵךְ. אֵיפֹה מִלָּתֵךְ?
אֵלֶּה, רַגְלַיִךְ. אֵיפֹה צְעָדַיִךְ?
זֶה שְׂעָרֵךְ. אֵיפֹה חֶמְדָּתֵךְ?
זֶה, גּוּפֵךְ. אֵיפֹה אִישִׁיּוּתֵךְ?
אֵלֶּה, יָדַיִךְ. אֵיפֹה כֹּחֵךְ?
כָּל זֶה הָיִית. אֵיפֹה אַתְּ?
אִמְרִי לִי: אֵיפֹה הָיָה גֶּבֶר?
אֵינֵךְ יְכוֹלָה לִבְכּוֹת עוֹד כְּמוֹ הָעֵצִים
כַּאֲשֶׁר הָרוּחַ טוֹרֶפֶת אֶת חוּשֵׁיהֶם.
אֵינֵךְ עוֹד חַיָּה וְגַם לֹא מַגֶּדֶת עֲתִידוֹת שֶׁל הָעוֹלָם.
אַתְּ מִתְיַבֶּשֶׁת לָךְ בְּהַדְרָגָה, שׂוֹרֶפֶת
אֶת פָּעֳלֵךְ, עַד אֲשֶׁר תִּהְיִי
אָבָק בַּמְעַרְבֹּלֶת.
(מתוך “עֲלִיבוּת הָאָדָם”, 1948)
(Gonzalo Rojas: El poeta maldice a su cadáver (“La miseria del hombre”, 1948
גוֹנְסָאלוֹ רוֹחָאס, חתן פרס סרוונטס לשנת 2004, נולד בלֵבּוּ שמדרום למרכז צ’ילה, בשנת 1916 ומת בשנת 2011. משהתייתם מאביו בגיל שלוש, נשלח מעיר המכרות והדיג שבה נולד לפנימייה ישועית בעיר קונספסיון. מעבר זה ממקום למקום כבר בילדותו הטביע את חותמו על המשך חייו, ובבגרותו נדד המשורר רבות. בבחרותו הקדיש עם אשתו הראשונה שנים אחדות לביעור האנלפבתיות בקרב פועלי מכרות במדבר אטקמה שבצפון צ’ילה. רוֹחָאס גלה מצ’ילה בעקבות נפילת משטר איינדה, אך חזר לארצו בשוב הדמוקרטיה למולדתו. “מטמורפוזה של הזהה”, אוסף כל שיריו, ראה אור בשנת 2000.
הופיע באתר של נילי דגן
לדף תרגומי שירה מספרדית