אישטוואן ארקין
האחראי על הבניין חש ריח גז. לכן פרץ את דלת הדירה. מכתב הפרידה היה מוטל על רצפת האבן של המטבח, מאפרה מקרמיקה היתה מונחת עליו ובתוכה בדל הסיגריה האחרון.
“היום יום הולדתי החמישים וארבעה”, קרא האחראי על הבניין. “בבית אף אחד לא אוהב אותי. בעל הבית לא מוכן לטפל בתיקון הגג הדולף. אני רוצה למות. בעה”ח האלמנה של מִיהָאי בֶּרְגֶר”.
בדל הסיגריה היה מוכתם בשפתון.
(1967)
אִישְׁטְוָאן אֶרְקִין נולד בבודפשט ב-1912 ומת בעיר הולדתו ב-1979. ספר הביכורים שלו, קובץ הסיפורים “ריקוד הים”, ראה אור ב-1941. במלחמת העולם השנייה נפל בשבי הרוסי ובתקופת שביו הוסיף לעסוק בכתיבה. בהדרגה חדרו לסיפוריו מוטיבים גרוטסקיים, שנועדו לעורר את דמיון הקוראים ולהעניק להם תפקיד פעיל בפרשנות הטקסט. הספר “סיפורים בני רגע”, שהתפרסם בשנת 1967, עומד בשיא הכתיבה הזאת: ארקין מספק לקוראיו מידע מינימלי בלבד והקוראים נאלצים להיעזר בדמיונם ולדלות מן הסיפורים את המשמעויות החבויות בהם.