פרננדו פסואה
מעולם לא הכרתי מישהו שחטף מכות.
כל מכרי הנם אלופים עשויים ללא חת.
ואני, כה תכופות מאוס, כה תכופות מטנף, כה תכופות שפל,
אני כה תכופות טפיל חסר אחריות,
מלכל? שלא יסלח לו,
אני, שכה תכופות אין לי סבלנות לעשות אמבטיה,
אני שכה תכופות הייתי נלעג, אבסורדי,
אני ששפשפתי בפמבי את כפות רגלי בשטיחי הנימוסים,
שהייתי גרוטסקי, עלוב, כנוע ויהיר,
שספגתי עלבונות ושתקתי,
שכאשר לא שתקתי הייתי עוד יותר נלעג,
אני, שהייתי מצחיק בעיני משרתות מלון,
אני, שהרגשתי את קריצות הנערים השליחים,
אני, שעשיתי בושות כספיות, לויתי בלי לשלם,
אני, שבשעת האגרוף מתכופף
לבל אחטף אגרוף,
אני, שסבלתי את חרדת הזוטות הנלעגות,
הריני פוסק שאין דגמתי בכל זה בעולם הזה.
כל האנשים שאני מכיר ושמדברים אתי
מעולם לא עשו מעשה נלעג, לא ספגו עלבון,
בחיים… – נסיכים כלם – מעולם לא היו אלא נסיכים
הלואי שהייתי שומע מפיו של מישהו קול אנושי,
שיודה לא בחטא, אלא בסתם בזיון,
שיספר לא על דבר אלימות, אלא על סתם פחדנות!
אבל לא, כלם האידאל, אני מקשיב והם מדברים.
מי בעולם הזה יודה בפני כי היה, ולו פעם, מנול?
אוי נסיכים, אחי,
לעזאזל, נמאס לי מאלים למחצה!
איפה יש בני אדם בעולם?
אם כן, רק אני מנול ושוגה עלי אדמות?
יתכן שנשים לא אהבו אותם,
אבל בשום אפן לא שלעגו להם! – יתכן שבגדו בהם
ואני שלעגו לי בלי שבגדו בי,
אי? אוכל לדבר אל הנעלים ממני בלי להתבלבל?
אני, שהייתי שפל, שפל במלא מובן המלה,
שפל במשמעות העלובה והנבזית של השפלות.
תרגמו מפורטוגלית: רמי סערי ופרנסישקו דה קושטה ריש
מתוך ספר תרגומי פסואה העומד לראות אור בהוצאת כרמל