פרננדו פסואה
הַנָּהָר זוֹרֵם לְרַגְלַי.
הָעֵצִים נֶחְשָׂפִים.
וּמִכָּל עֵבֶר פְּרָחִים.
כְּמוֹתָם נָתַתִּי לַשָּׁעוֹת
לָבוֹא לִקְרָאתִי,
בְּלֹא רָצוֹן לִישֹׁן וּלְלֹא הִתְמַסְּרוּת,
בְּעוֹדִי מְאַפְשֵׁר לַטֶּבַע
לַהֲפֹךְ אוֹתִי לַחֲלוֹמִי.
הַשֶּׁקֶט שַׁיָּךְ לָאֵלִים.
מִלּוֹתֵינוּ חוֹלְפוֹת
וְהֵדָן גּוֹוֵעַ בָּאֲוִיר.
הַמַּקְשִׁיב לָנוּ, שׁוֹכֵחַ.
רַק הַעֲרָצַת הַדְּבָרִים,
שְׁלֵוָה וְשַׁתְקָנִית,
שֶׁהֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא רָצְתָה
לִהְיוֹת מְאוּמָה, הִיא הַכֹּל.
10.8.1916
תירגמו מפורטוגלית: רמי סערי ופרנסישקו דה קושטה רייש
השיר כלול בספר “הספינה עומדת לצאת“, מבחר עברי מקיף משירתו של פרננדו פסואה הצעיר (בין השנים 1917-1902) שתראה אור לקראת החגים בהוצאת כרמל.