פֵלִיקְס לוּנָה
אֶל רַכּוּת הַחוֹל שֶׁהַיָּם לִטֵּף
עֲקֵבָהּ הַקָּט לֹא יָשׁוּב יָחֵף,
וְנָתִיב בּוֹדֵד שֶׁל תּוּגָה וּדְמָמָה נֶעְלַם
בַּתְּהוֹם שֶׁל הַמַּיִם –
כֵּן, נָתִיב בּוֹדֵד שֶׁל עֶצֶב כָּךְ נֶעְלַם,
קֶצֶף שָׁמַיִם.
רַק הָאֵל יוֹדֵעַ לְאָן הָלַכְתְּ,
אֵיךְ לַצַּעַר בָּךְ לֶאֱחֹז הִנַּחְתְּ…
אַתְּ נִשְׁכַּבְתְּ לֵאָה בֵּין גַּלִּים, אֲפוּפָה בִּצְלִילִים
שֶׁל דָּגִים וְאַצּוֹת יָם,
וְשִׁירֵךְ הוּא שִׁיר הַבְּדִידוּת אֲשֶׁר בַּמְצוּלָה,
שִׁיר בֵּית הָעוֹלָם.
לְכִי, אַלְפוֹנְסִינָה, עִם צֵל בְּדִידוּתֵךְ.
אֵיזֶה שִׁיר חָדָשׁ לוֹבֵשׁ אֶת דְּמוּתֵךְ?
קוֹל עַתִּיק-יוֹמִין שֶׁל מֶלַח וְרוּחוֹת
אֶת נַפְשֵׁךְ סוֹחֵף, כְּמוֹ כָּרִישׁ טוֹרֵף
הוּא לוֹקֵחַ אוֹתָךְ לַחֲלוֹם
רְדוּמָה, אַלְפוֹנְסִינָה,
לְבוּשָׁה שִׂמְלַת יָם.
עִם שֵׁשׁ בְּנוֹת-הַיָּם אֵין לָךְ מַה לִּדְאֹג
בִּנְתִיבֵי כּוֹכָב, בִּשְׁבִילֵי אַלְמֹג,
זֹהַר סוּסוֹנֵי-יָם קְטַנִּים שֶׁסְּבִיבֵךְ מְסַמְּנִים
אֶת הִלַּת הַיָּרֵחַ.
בִּמְחִצַּת יוֹרְדֵי-יָם שְׁקוּעִים בַּמַּעֲמַקִּים
אַתְּ לֵב פּוֹרֵחַ.
אֶת אוֹרֵךְ הַנְמִיכִי, בָּבַת עֵינִי,
וְלִישֹׁן הַנִּיחִי לִי בְּגַנִּי,
אַךְ אִם הוּא יִשְׁאַל, אַל תֹּאמְרִי שֶׁאֲנִי כָּאן אִתָּךְ,
רַק סַפְּרִי שֶׁאָהַבְתִּי.
אִם יִשְׁאַל עָלַי, אַל תַּגִּידִי לוֹ שׁוּם דָּבָר,
רַק שֶׁלֹּא שַׁבְתִּי.
לְכִי, אַלְפוֹנְסִינָה, עִם צֵל בְּדִידוּתֵךְ.
אֵיזֶה שִׁיר חָדָשׁ לוֹבֵשׁ אֶת דְּמוּתֵךְ?
קוֹל עַתִּיק-יוֹמִין שֶׁל מֶלַח וְרוּחוֹת
אֶת נַפְשֵׁךְ סוֹחֵף, כְּמוֹ כָּרִישׁ טוֹרֵף
הוּא לוֹקֵחַ אוֹתָךְ לַחֲלוֹם
רְדוּמָה, אַלְפוֹנְסִינָה,
לְבוּשָׁה שִׂמְלַת יָם.
(מתוך “נשים ארגנטינאיות”, 1969)
Félix Luna: Alfonsina y el mar (“Mujeres argentinas”, 1969)
פֵלִיקְס לוּנָה נולד בבואנוס איירס בשנת 1925 ומת בעיר הולדתו בשנת 2009. הוא נודע כיוצר רב-תחומי: משורר, היסטוריון, סופר, מוזיקאי, עורך דין ועיתונאי. שירו “אלפונסינה והים” המתייחס לקץ חיי המשוררת הארגנטינאית אַלְפוֹנְסִינָה סְטוֹרְנִי הולחן בידי אריאל רמירס והיה לאחד השירים הארגנטינאים המפורסמים ביותר במאה העשרים. הוא זכה לביצועים אחדים גם בעברית: הטוב והמדויק שביניהם הוא ביצועה של מיקי קם לתרגום המובא כאן.
הופיע באתר של נילי דגן ובמדור ספרים “הארץ”
לדף תרגומי שירה מספרדית