מת מאהבה

פדריקו גרסיה לורקה

למַרְגָרִיטָה מַנְסוֹ

“מַה הוּא אֲשֶׁר זוֹהֵר מִלְּמַעְלָה

דֶּרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹנוֹת הָרָמִים?”

“הָגֵף אֶת הַדֶּלֶת, בְּנִי שֶׁלִּי,

נִשְׁמְעוּ יוֹ”ד אָלֶ”ף צִלְצוּלִים”.

“לְתוֹךְ עֵינַי כְּמוֹ בְּעַל כָּרְחָם

דָּלֶ”ת פָּנָסִים אוֹרוֹת שׁוֹלְחִים”.

“נִרְאֶה שֶׁהַבְּרִיּוֹת הָאֵלֶּה

אֶת הַנְּחֹשֶׁת מְצַחְצְחִים”.

*

חֶרְמֵשׁוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ הוּא

כְּמוֹ שֵׁן שׁוּם שֶׁל כֶּסֶף שֶׁגּוֹסֵס,

עַל הַמִּגְדָּלִים הַצְּהֻבִּים

זָהָב כְּמוֹ רַעְמָה מִתְנוֹסֵס.

הַלַּיְלָה קוֹרֵא בְּמִין רַעַד

לִמְנוֹרוֹת בְּדֹלַח בַּמִּרְפָּסוֹת,

אֶלֶף כְּלָבִים לֹא יַכִּירוּהוּ,

רוֹדְפִים אַחֲרָיו בְּרֹאשׁ חוּצוֹת,

וְרֵיחַ שֶׁל עִנְבָּר וְיַיִן

בָּא וְנוֹדֵף מִן הַמִּסְדְּרוֹנוֹת.

*

רוּחוֹת קַלּוֹת מִקְּנֵה סוּף רָטֹב

וַהֲמֻלָּה עַתִּיקַת קוֹלוֹת

מְהַדְהֲדוֹת דֶּרֶךְ הַקֶּשֶׁת

הַמְנֻפֶּצֶת שֶׁל שְׁעַת חֲצוֹת.

פָּרִים וּוְרָדִים הִתְנַמְנְמוּ

וְרַק מִבַּעַד לַמִּסְדְּרוֹנוֹת

זָעֲקוּ אַרְבַּעַת הָאוֹרוֹת

בְּזַעַם סָן חוֹרְחֶה כִּמְעֻנּוֹת.

נָשִׁים עֲגוּמוֹת מִן הָעֵמֶק

דִּמְּמוּ כְּגֶבֶר בְּאֵלֶם —

דָּמִים שְׁלֵוִים כְּפֶרַח קָטוּף,

דָּמִים מָרִים כְּיַרְכֵי עֶלֶם.

נָשִׁים מִן הַנָּהָר, יְשִׁישׁוֹת,

קוֹנְנוּ לְמַרְגְּלוֹת הָהָר

דַּקָּה בִּלְתִּי־עֲבִירָה כָּלִיל

שֶׁל שֵׁמוֹת וְשֶׁל רַעְמוֹת שֵׂעָר.

הַלַּיְלָה לָבָן וּמְרֻבָּע

נִהְיָה בְּשֶׁל חֲזִיתוֹת הַסִּיד.

שְׂרָפִים וְגַם צוֹעֲנִים נִגְּנוּ

עַל הָאָקוֹרְדְיוֹן בִּצְלִיל אָחִיד:

“אִמָּא, כַּאֲשֶׁר אָמוּת, יֵדַע

נָא אֶת זֶה כָּל אָדוֹן וְאָדוֹן!

תִּשְׁלְחִי אָז מִבְרָקִים כְּחֻלִּים

שֶׁיִּסְּעוּ מִדָּרוֹם לְצָפוֹן”.

שֶׁבַע קְרִיאוֹת, שִׁבְעָה מִינֵי דָּם

וְשִׁבְעָה פִּרְגֵי אוֹפְּיוּם כְּפוּלִים,

יְרֵחִים עֲמוּמִים נִשְׁתַּבְּרוּ

בַּהֵיכָלוֹת הָאַפְלוּלִיִּים.

גָּדוּשׁ כֻּלּוֹ בְּזֵרֵי פְּרָחִים

וּמְלֵא יָדַיִם שֶׁנִּקְטְעוּ

הִתְהַדְהֵד הַיָּם מֵרֹב שְׁבוּעוֹת —

אֵיךְ אֵדַע מִנַּיִן הֵן בָּקְעוּ?

וּצְלִיל הָרוֹם — דְּלָתוֹת נִטְרָקוֹת

לְמִשְׁמַע רַחַשׁ עַז מִיַּעַר,

בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הָרָמִים הַקּוֹל —

זַעֲקַת הָאוֹרוֹת בַּסַּעַר.

(מתוך “רומנסרו צועני”, 1929-1924)

פֵדֵרִיקוֹ גַרְסִיָּה לוֹרְקָה (1936-1898) היה מגדולי המשוררים הספרדים בכל הדורות. “מת מאהבה” הוא אחד מתוך שמונה־עשר השירים הכלולים בספר “רומנסרו צועני / אודות“, שתרגומו הראשון לעברית ראה אור לפני שישים שנה (תרגום רפאל אליעז, “ספריית פועלים”, 1958). לרגל מאה ועשרים השנים שחלפו מאז הולדת המשורר, בתחילת 2019, התפרסם בהוצאת כרמל תרגום עברי חדש של “רומנסרו צועני”, שאליו נלוו גם הקובץ “אודות” שטרם ראה אור בעברית ומבוא מקיף ליצירות אלה מפרי עטו של לורקה. זהו ספרו השלישי שראה אור בתרגום רמי סערי לעברית. לספר זה קדמו “משורר בניו יורק” (1999) ו”המשורר אומר את האמת” (2002). הספר הראשון כלל יצירה אחת ויחידה, “משורר בניו יורק” (1930-1929), בספר השני היו כלולות שש יצירות: “שירים בפרוזה” (1928-1927), “ארץ וירח” (1930-1929), “דיוואן התמרית” (1934-1931), “שישה שירים גלגיים” (1934-1932), “בכי על אִיגְנַאסְיוֹ סַאנְצֶ’ס מֵחִיָּאס” (1934) ו”סונטות של האהבה החשוכה” (1936-1935). לשני הספרים האלה נלוו מבוא והערות. קוראי העברית שיתוודעו לשלושת ספרים אלה יזכו אפוא להכיר את מכלול יצירת לוֹרְקָה בשתים-עשרה שנות חייו האחרונות.

הופיע במדור ספרים, “הארץ”
לדף תרגומי שירה מספרדית