אַלְוָרוֹ מוּטִיס
מלבד גבריאל גרסיה מרקס, ופרננדו ואייחו, שספרו “המדונה של הרוצחים” ראה אור בהוצאת כתר בתרגומה של עינת טלמון, ספרותה העשירה של קולומביה עודנה בבחינת נעלם גמור לרוב הישראלים, כולל אלוורו מוטיס, אם כי מעטים משיריו כלולים ב”פעמון הפרא”, מבחר משירת אמריקה הלטינית שתירגמה טל ניצן־קרן (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000), ואף שהוצאת ביתן פירסמה בתחילת האלף הנוכחי את אחד מספריו, “השלג של האדמירל”, בתרגום דלית להב.
אלווארו מוטיס, שמת ב–22 בספטמבר 2013, בן תשעים במותו, נחשב באמריקה הלטינית ללא עוררין אחד הסופרים והמשוררים החשובים ביותר של המאה העשרים. כקולומביאני שבילה את רוב חייו במקסיקו הפליא מוטיס לתאר, הן בשירתו הן בסיפורת שכתב, את עולמו של הגולה הנודד תדיר גם בעולם וגם ברוחו, אפילו כאשר בחיי היומיום עולה בידו להשתקע באיזושהי ארץ חדשה. כמו כן השכיל מוטיס להשתמש תכופות בדמותו של יורד הים כסמל לאדם שהיציבות והקביעות הן ממנו והלאה, ובנופו של הטבע הטרופי כסמל לעושר המידרדר ויורד לטמיון, במקביל להתנוונותו המתמדת של האדם, להשחתת עולמו ולתבוסתו החומרית והמוסרית.
מוטיס נולד בבוגוטה ב-1923. בשנת 1942 החליט להתמסר לכתיבה הספרותית והעיתונאית, ועבד כאחראי על יחסי ציבור בחברות נפט עשירות, עבודה שאיפשרה לו לנסוע רבות ברחבי העולם ולכתוב שירה.
בשנת 1956 הואשם כי מעל בכספי חברת הנפט שבה הועסק. הוא ברח למקסיקו אולם נתפס שם, ונאסר למשך חמישה עשר חודשים בכלא לֵקוּמְבֶּרִי הנודע לשמצה. במשפטו אמנם זוכה מאשם, אבל שהותו בכלא שינתה כליל את תפישתו ביחס לייסורי האדם והניבה את יצירתו הראשונה בסיפורת, “יומן לֵקוּמְבֶּרִי” (1960). ספר שיריו הרביעי, “העבודות האבודות”, ראה אור ב-1965.
בשנות השבעים פירסם מוטיס בעיקר שירה. עם זאת, הוציא לאור גם את הרומאן הראשון פרי עטו, “אחוזת אראוקיימה” (1973), אשר לימים עובַּד בהצלחה לקולנוע בידי קרלוס מאיולו (1986). לעיקר תהילתו זכה בכל זאת למן פרסום הרומאן הראשון הממוקד במַקְרוֹל המִפְרָשָׂן, “השלג של האדמירל” (1986). בסך הכל כתב מוטיס עשרה רומנים, שבהם תופסים מַקְרוֹל המִפְרָשָׂן, חוויותיו ועלילותיו, מקום מרכזי. דמותו של המלח האחראי על המפרש העלי בספינה והמתמיד בנדודיו מאפשרת לקוראים להפליג עוד ועוד אל המרחקים שבתוך נפשם, לגלות את יערות העד שבתוכם, ולהתוודע תוך כדי כך גם למציאות החיצונית, שריבוי פניה המרהיבות מעניק תמיד חוויה מפעימה:
קוֹל הַגָּלוּת, קוֹל שֶׁל בְּאֵר חֲתוּמָה,
קוֹל יָתוֹם, קוֹל גָּדוֹל הַקָּם
כְּמו עֵשֶׂב זוֹעֵם אוֹ טֶלֶף שֶׁל בְּהֵמָה,
קוֹל עָמוּם שֶׁל הַגָּלוּת,
הַיּוֹם נָבַט כְּמוֹ דָּם סָמִיךְ
בִּתְבִיעָה כְּנוּעָה שֶׁל מְקוֹמוֹ
בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ בָּעוֹלָם.
הַיּוֹם קָרְאוּ בִּי
צְרָחוֹת שֶׁל הָעוֹפוֹת הַחוֹלְפִים בִּמְהוּמָה יְרֻקָּה
מֵעַל מַטָּעֵי הַקָּפֶה, מֵעַל לֶעָלִים הַטִּקְסִיִּים שֶׁל עֵץ הַבָּנָנָה,
מֵעַל לְגַלֵּי קֶצֶף קָפוּא הַיּוֹרְדִים מֵהָרָמוֹת הַשּׁוֹמְמוֹת,
הוֹלְמִים וּמַרְעִישִׁים
וְגוֹרְרִים עִמָּם אֶת בְּשַׂר הַפְּרִי שֶׁל הַקָּפֶה
וְאֶת הַפְּרָחִים הַצְּפוּפִים שֶׁל עֲצֵי הַצֶּאֱלוֹן.
הַיּוֹם, דְּבַר מָה נֶעְצַר בְּתוֹכִי,
מַיִם סְמִיכִים רְגוּעִים מְעַרְבְּלִים
לְפֶתַע פִּתְאוֹם, לְאַט וּבְמֶתֶק,
נִצּוֹלִים בְּמִשְׁטָחָם הַנִּרְעָשׁ,
יָמִים מְסֻיָּמִים, שָׁעוֹת מְסֻיָּמוֹת שֶׁל הֶעָבָר,
וּבָהֶם דָּבַק בְּחֵמָה שְׁפוּכָה
הַחֹמֶר הַסּוֹדִי וְהַיָּעִיל בְּיוֹתֵר בְּחַיַּי.
עַתָּה הֵם צָפִים כְּמוֹ גְּזָעִים שֶׁל עֵץ בַּלְזָה רַךְ
בִּרְאָיָה שְׁלֵוָה שֶׁל עֵדִים נֶאֱמָנִים,
וּבָהֶם אֲנִי חוֹסֶה בַּהוֹוֶה הָאָרֹךְ הַזֶּה שֶׁל הַגּוֹלֶה.
בְּקָפֶה, בְּבֵית חֲבֵרִים, חוֹזְרוֹת וְשָׁבוֹת בִּכְאֵב דָּהוּי
טֵרוּאֵל, חָרָמָה, מַדְרִיד, אִירוּן, סוֹמוֹסְיֵרָה, וָלֶנְסְיָה
וְאַחַר כָּךְ פֶּרְפִּינִיאָן, סַדְּרוּ, דָּקָר, מַרְסֵי.
אֲנִי חוֹבֵר לְעֶבְרָתָם, לַעֲלִיבוּתָם
וְכָךְ שׁוֹכֵחַ מִי אֲנִי, מֵאַיִן אֲנִי בָּא,
עַד שֶׁאַחַד הַלֵּילוֹת
מַתְחִיל בְּהִתְדַּפְּקוּת הַגֶּשֶׁם,
וְהַמַיִם זוֹרְמִים בָּרְחוֹבוֹת בְּשֶׁקֶט,
וְרֵיחַ לַח וְנָכוֹן מַחֲזִיר אוֹתִי לַלֵּילוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁל טוֹלִימָה,
שָׁם אִי-סֵדֶר נִרְחָב שֶׁל מַיִם
צוֹעֵק עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר אֶת כָּל קוֹלוֹת הַצִּמְחִיָּה,
אֶת עָצְמַת שִׁלְטוֹנוֹ הַמּוּדַחַת בֵּין עַנְפֵי הַקַּדְרוּת,
קוֹלֵחַ עֲדַיִן בַּבֹּקֶר
וּמַשְׁתִּיק אֶת נְטִיפַת הַדְּבַשׁ הַסְּמִיכָה
בְּקַעֲרוֹת הַנְּחֹשֶׁת הַמְמֹרָקוֹת.
וְאָז אֲנִי שׁוֹקֵל אֶת גָּלוּתִי
וּמַבִּיט בַּבְּדִידוּת הַבִּלְתִּי-הֲפִיכָה שֶׁל הָאָבוּד,
זוֹ הַנּוֹפֶלֶת בְּחֶלְקִי כְּחֶלְקִי בְּמָוֶת צָפוּי
בְּכָל שָׁעָה, בְּכָל יוֹם שֶׁל הֵעָדְרוּת
שֶׁאֲנִי מְמַלֵּא בְּעִנְיָנִים וּבִיצוּרִים,
שֶׁיֵּשׁוּתָם הַזָּרָה דּוֹחֶפֶת אוֹתִי
אֶל הַסּוֹד הַמֻּחְלָט
שֶׁל חֲלוֹם הַמְכַרְסֵם אֶת מַלְבּוּשָׁיו שֶׁלּוֹ,
אֵלֶּה הָעֲשׂוּיִים מִקְּלִפָּה שֶׁל חֳמָרִים
הַמְנֻשָּׁלִים מֵאַרְצָם בְּיַד הַשָּׁנִים וְהַשִּׁכְחָה.
Alvaro Mutis: Exilio
הופיע באתר של נילי דגן ובמדור ספרים “הארץ”
לדף תרגומי שירה מספרדית