אַנְטוֹנְיוֹ גָמוֹנֵדָה
הַבּוּשָׁה הִיא רֶגֶש מַהַפְּכָנִי.
קַרְל מַרְקְס
עַל לִבִּי תְּלוּיוֹת
עֵינֵי כַּלְבָּה אַחַת, וּמִתַּחְתֵּיהֶן
תָּלוּי מִכְתָּב שֶׁל אֵם כַּפְרִית.
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שְׁתֵּים-עֶשְׂרֶה,
לִפְעָמִים, עִם רֶדֶת הָעֶרֶב,
הוֹרַדְנוּ לַמַּרְתֵּף כַּלְבָּה
קְטַנָּה וּמְלֻכְלֶכֶת.
הִכִּינוּ אוֹתָה בִּרְצוּעָה וְאַחַר-כָּךְ
בְּמוֹטוֹת וּבְבַרְזִלִּים. (כָּךְ
זֶה הָיָה. כָּךְ זֶה הָיָה.
הִיא יִלְּלָה,
הִתְרַפְּסָה בְּתַחֲנוּנִים, הִשְׁתִּינָה עַל עַצְמָהּ,
וְאָנוּ תָּלִינוּ אוֹתָהּ כְּדֵי לְהַכּוֹת טוֹב יוֹתֵר.)
אוֹתָהּ כַּלְבָּה נָהֲגָה לְלַוּוֹת אוֹתָנוּ
לְכָרֵי הַדֶּשֶׁא וְלַמִּדְרוֹנוֹת. הִיא הָיְתָה
זְרִיזָה וְאָהֲבָה אוֹתָנוּ.
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֶה,
פַּעַם – אֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ – הִגִּיעָה
לְיָדִי מַעֲטָפָה וּבָהּ מִכְתָּב לְחַיָּל.
אִמּוֹ כָּתְבָה לוֹ. אֵינִי זוֹכֵר:
“מָתַי אַתָּה בָּא? אֲחוֹתְךָ לֹא מְדַבֶּרֶת אִתִּי.
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִשְׁלֹחַ לְךָ כֶּסֶף בִּכְלָל…”
וּבַמַּעֲטָפָה, מְקֻפָּלִים, חֲמִשָּׁה בּוּלִים
וּנְיַר סִיגָרִיּוֹת לִבְנָהּ.
“אִמָּא שֶׁלְּךָ שֶׁאוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.”
אֵינִי זוֹכֵר
אֶת שֵׁם הָאֵם שֶׁל הַחַיָּל.
אוֹתוֹ מִכְתָּב לֹא הִגִּיעַ לְיַעֲדוֹ:
אֲנִי גָּנַבְתִּי לַחַיָּל אֶת נְיַר הַסִּיגָרִיּוֹת שֶׁלּוֹ
וְקָרַעְתִּי אֶת הַמִּלִּים שֶׁסִּפְּרוּ
מַהוּ שְׁמָהּ שֶׁל אִמּוֹ.
הַבּוּשָׁה שֶׁלִּי גְּדוֹלָה מַמָּשׁ כְּמוֹ גּוּפִי,
אֲבָל גַּם אִם יִהְיֶה גָּדְלָהּ כְּגֹדֶל הָאֲדָמָה,
לֹא אוּכַל לַחֲזֹר וּלְהַתִּיר
אֶת הָרְצוּעָה מֵאוֹתָהּ בֶּטֶן וְגַם לֹא לִשְׁלֹחַ
אֶת מִכְתַּב הַחַיָּל.
(מִתּוֹךְ “פְּטוּרִים, I”, 1960-1959)
(Antonio Gamoneda: Malos recuerdos (“Exentos I”, 1959-1960
אַנְטוֹנְיוֹ גָמוֹנֵדָה, מחשובי המשוררים הספרדים במחצית השנייה של המאה העשרים וחתן פרס סרוונטס לשנת 2006, נולד בעיר אוֹבְיֵדוֹ שבנסיכות אַסְטוּרִיאָס (צפון ספרד) בשנת 1931, אך בילה כמעט את כל חייו בעיר לֵאוֹן שמדרום לעיר הולדתו. יתמותו מאביו, העוני של משפחתו וזוועות מלחמת האזרחים שחווה כבר בילדותו המוקדמת הטביעו על יצירתו הספרותית חותם ברור של אנושיות, אחווה והזדהות עם הסובלים. עם זאת, גם הכנוּת המוחלטת והפתיחות המרבית הן מתווי הייחוד של שירתו. גָמוֹנֵדָה פירסם לפי שעה שמונה-עשר ספרי שירה וכן מסות רבות. הספר העברי “אם כי כבר מאוחר”, אסופה מקיפה משירתו של גָמוֹנֵדָה, ראה אור בתרגום רמי סערי ובהוצאת כרמל בשנת 2004.
הופיע באתר של נילי דגן
לדף תרגומי שירה מספרדית