כמעט כל עמוד ב”ברטה הארוכה” גדוש במשפטים ובביטויים מעוררי פליאה, ופליאה זו אינה נובעת מהאופי הסוריאליסטי של העלילה, אלא מרמת העברית
ברטה הארוכה, מאת קוקה קאנאלס, תירגמה מספרדית: שלומית הנדלסמן, כנרת בית הוצאה לאור, 160 ,2001 עמודים
סרטיו המבדחים של פדרו אלמודובר מושכים לקולנועים גם בארץ קהל צופים נלהב וקבוע. ההומור הספרדי משובב הנפש מוצא חיש קל מסילות בלב הישראלים, ולא פלא שכמה וכמה תרגומים ברוכים של ספרים משעשעים מן הספרות הספרדית התפרסמו בעברית, הביאו נחת לקוראיהם והצלחה מסחרית למוציאיהם לאור. בין אלה ראוי למנות, נוסף ליצירה הנודעת “דון קיחוטה” מאת סרוונטס בתרגום הרהוט של בני הזוג לואיס, גם את “כובע משולש הקצוות” מאת פדרו אלארקון בתרגום קאופמן, כרמון ולואיס, ואת “חיי לסריו איש טורמס, תלאותיו והצלחותיו”, אשר ראה אור ונדפס בעילום שם מחברו, ותורגם לעברית בכשרון בידי חיים אברבאיה. ספר זה, ראשון הרומאנים הפיקרסקיים בעולם ואבטיפוס של סוגתו השנונה והעוקצנית, התפרסם אף פעם שנייה בעברית לאחר שזכה לגירסה מחודשת בתרגומה המשובח של טל ניצן-קרן.
לספרים אלה נוסף עכשיו “ברטה הארוכה”, רומאן הביכורים של קוקה קאנאלס, ילידת ברצלונה (1962), פרסומאית ותסריטאית מחוננת. גיבורת הספר, ברטה הארוכה, נולדה בכפר נידח והיתה כבשה שחורה משחר ילדותה בגלל גובהה הנדיר. מכיוון שנולדה בשעה שהקשת הגיחה מבין העננים האמינו בני כפרה כי תוכל להגשים את כל משאלותיהם. אולם חיש מהר התברר שהילדה הארוכה והגמלונית ניחנה אך ורק ביכולת להשפיע על מזג האוויר, כשרון נדיר שברטה עצמה לא היתה מודעת לו כלל ועיקר. גובהה החריג גרם לבידודה, ידידתה היחידה מתה בדמי ימיה, ועלמי הכפר לעגו לנערה שהיתמרה כמעט שני מטרים מעל פני האדמה. שעת המפנה בחייה הגיעה כשהכירה את הדוור המקומי – בן הכפר השכן, יונה, בחור כחול עיניים ותמיר אף יותר ממנה. בין השניים נרקמה אהבה אדירה בעוצמתה, אהבה בלתי אפשרית מחמת קנאת אביה של ברטה לבתו ובשל התחרות והאיבה בין נאבידאד, כפרה של ברטה, לבין פונסה, כפרו של יונה.
ככל שהאהבה הסוערת בין ברטה ויונה הלכה והתעצמה, כן גברו היריבות והעוינות בין שני הכפרים. להט הרגשות המודחקים והשפעת ברטה על גשמי הזלעפות בסביבה הביאו בסופו של דבר לסדרת מעשים משונים ומגונים, החל בצביעת הכפר האחד בוורוד ובצביעת הכפר היריב בכחול וכלה בפרץ אלימות שהמיט על שני הכפרים אסון וחורבן לפני הסוף הטוב של הסיפור.
“ברטה הארוכה” הוא ספר, הטומן בחובו מנה גדושה של כל מאפייני ההווי הלטיני בתיבול מפולפל במיוחד. בעלילה הסוריאליסטית יש שפע אהבה, שנאה, קנאה, חושניות, בורות, קרתנות, דמעות ומזמוזים. אף-על-פי-כן לא מדובר ברומאן למשרתות, כי מעבר לסיפור הרומנטי הספר מצטיין בהומור ספרדי מובהק ובחינניות בלתי מבוטלת. מטבע הדברים יש בו התמקדות באהבה בלתי אפשרית, וקאנאלס עושה את מלאכתה נאמנה, גם אם הספר אינו אלא אוסף סטריאוטיפים של כפריי ספרד ואף-על-פי שהתוצר הסופי מזכיר לפעמים יותר מדי את תסריטי הסרטים “כמו מים לשוקולד” ו”נקניק נקניק” (במקור בקותלי חזיר עסקינן, אולם אלה קיבלו כנראה הכשר לפני שעלו על מסכינו).
ביקורת זו היתה יכולה להתמקד באהבהביהם של ברטה ויונה, ברגליו החטובות של הכומר המקומי ובציצי השמאלי של רוברטה אנאיה – אמה הורתה של ברטה ויצור שעטיני הפרות הריהם כאין וכאפס בהשוואה לחזהו – אלמלא היו ניסוחי התרגום, ובעיקר מחדלי העריכה, משוועים להתייחסות.
“ברטה הארוכה” הוא תרגום, שככל הנראה לא עבר שום סוג של עריכה. אם בכל זאת נערך, הרי עורכו התרשל עד מאוד במלאכתו והעיד אינספור פעמים על עילגות לשונו. אפילו זכויות היוצרים נרשמו בספר כאילו התפרסם לראשונה בשנת 1966, כאשר הסופרת היתה בת ארבע וברטה הארוכה טרם עמדה על הפרק. כמעט כל עמוד ביצירה גדוש במשפטים ובביטויים מעוררי פליאה, ופליאה זו אינה נובעת מהאופי הסוריאליסטי של העלילה, אלא מרמת העברית ומאיכויותיה.
אמירה כה בוטה מחייבת כמובן פירוש ודוגמאות. צרה אחת היא שעטנז המשלבים, שהתרגום סובל ממנו: “די פנאי לפנטז אודות מיני סגולות מופלאות” (עמ’ 14); “מיום שברטה הארוכה נהייתה לעצובה כל כך” (עמ’ 66), ו”כך קרה גם כשראתהו בתו” (עמ’ 87). צרה אחרת היא העברית הרצוצה: “עושה דרכו בדרך שהיתה כנראה במצב גרוע ביותר” (עמ’ 79), “כמויות הענק של התיירים” (עמ’ 113) ו”ראשה עבר משמחה לעצבות מוחלטת בתוך שברירי שנייה” (עמ’ 132). בעייתית לא פחות היא הרשלנות לשמה: “היא חשקה איך תוכל לענות לו” (עמ’ 48) ו”שום משב רוח… ואפילו רוח אלוהים, בכבודה ובעצמה, היו מצליחים להפריד ביניהם” (עמ’ 50). המשפט האחרון, שהשלילה אינה נשנית בו, משקף היטב את הניסיון המוצלח של המתרגמת להעביר בקפדנות יתרה, ממש מלה במלה, את לשון הטקסט הספרדי לעברית. בלשנים אשר אינם שולטים ברזי הדקדוק הספרדי יוכלו להפיק תועלת מרובה מהתחקות אחר המבנים הפתלתולים של תרגום זה: “לא יכול מלהפסיק לחשוב” (עמ’ 16); “אותו הנוף עצמו היה מצוי גם ביתר האזור” (עמ’ 20); “ראש הכפר, שנבחר לתפקיד על ידי הוא-עצמו” (עמ’ 38); “כוס יין, שמקל ומרגיע מיין קודש של המיסה” (עמ’ 39); “והיות שלא היה אפשר ליונה לעבור מבלי שירגישו בו” (עמ’ 46); “מהיותו ראש הכפר, שמר על איפוק” (עמ’ 76) ו”מפתיעה את הכול וביותר את ראש הכפר” (עמ’ 134).
כשל הלשון חובר לכשל ההיגיון, וכך נוצרים משפטים מסורבלים דוגמת “אסיר תודה לטבע שגרם לגברים שלא לרצות בבתו” (עמ’ 34), “החדר היה רצוף כיסאות ושולחנות” (עמ’ 70), “לא נראתה כנכונה להקשיב להסברים” (עמ’ 129) ו”דולורס היתה היחידה שיצאה מכל העניין על הצד הטוב ביותר” (עמ’ 145).
לצערי הדוגמאות שלעיל בטלות בשישים, והתרגום הנוכחי אינו מומלץ לאיש. קוראי ספרדית, אנגלית, גרמנית, הולנדית ופורטוגלית יוכלו להצטייד במקור או בתרגומים מוצלחים יותר מהתרגום העברי. ניכר במתרגמת שלא לקתה בהבנת הנקרא, וגם הגרפיקאי שעיצב את העטיפה עשה עבודה מצוינת, אבל אם הוצאת כנרת רוצה לצאת מכל העניין על הצד הטוב ביותר, כדאי שתאסוף את הספרים מהחנויות ותוציא מהדורה חדשה, ערוכה כהלכה, מהדורה שהקוראים העברים זכאים לה תמורת 69 שקלים.
פורסם במדור ספרים, “הארץ”, ב-28 בנובמבר 2001
חזרה לרשימת פרסומים: שירה ומאמרים