על לקט של 17 סיפורים, הפורשים מניפה רבגונית להפליא של סיפורת פורטוגל במאה העשרים
סיפורי ליסבון ועוד סיפורים, סיפורת פורטוגזית בת-זמננו, ליקטה וכתבה אחרית דבר: לוסיה ליבה מוצ’ניק, תירגמה מפורטוגלית מרים טבעון, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 265 ,2003 עמודים
הזיות צבעוניות ומסעות סהרוריים הם לפרקים תוצרי לוואי של מציאות החולין ולאו דווקא מוצרים נדירים של נפש האדם. הספרות מרהיבה עוז הרבה פחות מהמציאות בכל מה שנוגע לצירופי מקרים מדהימים, לתרחישים פנטסטיים ולבדיות שקשה להעלות על הדעת. אולם דברים אלה אינם חד-משמעיים לגמרי, וכפי שכותבת הסופרת הפורטוגלית לידיה ז’ורז’ במוטו לסיפורה היפהפה, “האינסטרומנטלינו”: “סיפור קצר מחולל חלום ארוך” (עמ’ 21). המבחר שסיפור זה כלול בו הוא לקט מלהיב של 17 סיפורים ומניפה רבגונית להפליא של סיפורת פורטוגל במאה העשרים. על אף שמה החיוור קמעה, “סיפורי ליסבון ועוד סיפורים”, אנתולוגיה זאת היא ללא ספק אחד הספרים המקסימים ביותר שראו אור בארץ אשתקד. ניחוחיה הבלולים בריח רוחות הים ובעשבי כפרים נידחים מעוררים רצון עז להכיר יותר לעומק את ספרות פורטוגל, שמחמת עושרה העצום הביאו תרגומיה המצוינים של מרים טבעון לקוראים העברים לפי שעה רק את קצה קרחונה.
האנתולוגיה לסיפורת פורטוגל במבחרה המעולה של לוסיה מוצ’ניק פותחת בפני הישראלים צוהר לעולם עשיר, צבעוני וססקולי. הכרות עם עולם זה ועם אנשיו יכולה להעשיר גם את ידיעות הקוראים על הארץ המרתקת שבקצה מערב וגם את חוויותיהם כאנשים חושבים הזקוקים למזון רוחני. מבין סופרי פורטוגל זכו רוב הקוראים בארץ להתוודע עד כה כמעט רק לכתיבת ז’וזה סראמאגו. הקובץ “סיפורי ליסבון ועוד סיפורים” מאפשר הכרות מעמיקה גם עם סופרים פורטוגלים אחרים – יוצרים עזי מבע, עתירי דמיון ועשירי לשון, אשר מביאים בסיפוריהם ציורים והדים ממדינה שהמודרנה והפרימיטיוויות עדיין מתקיימות בחלקים ממנה בכפיפה אחת, ארץ שיכולה להתחרות בקלות ובכבוד הן מבחינת עושרה התרבותי הן מבחינת נפתולי ההיסטוריה שלה בתרבויותיהן של כמה וכמה מעצמות ובקורותיהן.
כיוון שהספר הוא ראשון מסוגו נלווים לסיפורים גם פרטים ביוגרפיים המתייחסים לסופרים המשתתפים באסופה, לכתיבתם וליצירותיהם. למרבה השמחה צירפה מלקטת הסיפורים לסוף הספר גם אחרית דבר מפורטת ומעניינת מפרי עטה, וטקסט זה מעניק לקוראיו שפע מידע מחכים ביחס להתפתחותה של ספרות פורטוגל. מטבע הדברים, גם במבחר המייצג נאמנה את ספרותה העשירה של מדינה מסוימת בתקופה נתונה אי-אפשר לכלול את כל היוצרים הראויים להיכלל באנתולוגיה מעין זו. בעיקרו כולל אמנם המבחר הנוכחי את עידית יוצריה של פורטוגל: לצדם של סופרים מהוללים דוגמת אסה דה קירוש בן המאה ה-19, מאריו דה סה-קארניירו, ידידו הקרוב של המשורר פרננדו פסואה, וחתן פרס נובל ז’וזה סראמאגו, מופיעים בספר גם סיפוריהם של יוצרים חשובים שלא היו מוכרים עד כה לקוראים העברים, למשל מיגל טורגה, אגושטינה בסה-לואיש ואירן לישבואה. צעיר הכותבים בקובץ, הסופר המוכשר ז’וזה ריסו דיריטיניו, הוא יליד 1965. למרות מגבלות המבחר ואילוציו, הצטערתי על העדרם של סופרים כמו דומינגוש מונטיירו אנין הניסוח, אורבאנו טווארש רודריגש רב הדקויות, אלטינו דו טוז’אל שקובץ סיפוריו “הזונים” ראה אור ב-28 מהדורות מאז שנת 1974 ותאולינדה ז’רזאו אשר כתבה גם סיפורים מעניינים נוסף על רומאנים מצוינים דוגמת “עץ המלים” (1997). יחד עם זאת ניכר באנתולוגיה שאין היא אלא עוד נדבך מפואר במפעלה התרבותי החשוב של מרים טבעון, וקשה להעלות על הדעת מתאבן טוב מזה לקריאה בספרים הפורטוגליים שטבעון המחוננת תתרגם בעתיד.
במגוון הנגלה למקרא הסיפורים מצטיירת מכמה זוויות בירת פורטוגל, ליסבון, עיר דקדנטית ורבת קסם, שתושביה נאלצים להתמודד עם בעיות בריאות, מצוקה כלכלית ובדידות כבכל כרך אחר. מבין סיפורים אלה מרגש ומפעים במיוחד סיפורו של ז’וזה רודריגש מיגיש “געגועים לדונה ז’נסיאנה”. סיפור זה מתאר בתוגה פורטוגלית מובהקת ומבעד לדמותה של אשה שוקקת ונחשקת את הזמן שהיה ואינו עוד, והוא נפתח בפיסקה הנפלאה והמדכדכת: “אני ניגש להביט בשדרה, מכאן, מלמעלה, מעליית הגג שלי ומקום המקלט שלי, ואני אומר לך, אדון אפולינאריו: הכל ממש השתנה פה. פעם חיו פה כמו בשדה פתוח. אתה לא יכול לתאר לעצמך. מה שהיה כבר איננו. הימים זוחלים, אבל השנים רצות. אתה שם לב מה קורה רק כשכבר אין מה לעשות” (עמ’ 91).
אולם למזלם של הקוראים, הרבגוניות המאפיינת את המבחר אינה מניחה לסיפורים הנהדרים על ליסבון להשתלט על המכלול, וכך זוכים הקוראים להכיר גם דמויות משאר חלקי פורטוגל. בהקשר זה מעניינים במיוחד סיפורו של מאנואל דה פונסקה על מכבי האש באחת מעיירות מחוז אלנטז’ו, סיפורו של מיגל טורגה על יהודים בסתר, המתגוררים בכפר נידח בצפון פורטוגל והמזמינים חונק אל בני משפחתם אשר על ערש דווי כדי לחסוך מהם את הווידוי האחרון, וסיפורו של ז’וזה רז’יו “העלמה אולימפיה ובלרמינה שפחתה”, המתייחס לקורותיה של אשה אנכרוניסטית, נלעגת ומעוררת רחמים גם יחד, מושא ללעג ובוז באחת משכונות העיר פורטו.
ז’וזה סראמאגו מיוצג בקובץ בסיפורו המוקדם “קנטאור” (1978), סיפור בעל אופי פנטסטי ואלגורי על השריד האחרון לשבט הגדול והעתיק של סוסי האדם. גם סיפורים אחרים בקובץ כוללים מאפיינים מיסטיים או מיתיים (למשל “אם הנהר” ו”הבית האחרון”), אולם לצד אלה יש גם סיפורים ריאליסטיים לגמרי דוגמת “הלימון” ו”מפרץ עצוב”. כיוון שבאומה של יורדי ים ומגלי ארצות עסקינן, לא נגרע באנתולוגיה חלקם של סיפורים המתייחסים למסעות. עברה הקולוניאלי של פורטוגל אינו העניין הראשי בשום סיפור, אולם הוא מבליח מדי פעם בפעם, וביטויו בולט במיוחד בסיפורו של ז’ורז’ דה סנה “מוקדש בהוקרה לתוכי הירוק”, אחד הסיפורים היפים והמרגשים ביותר בקובץ.
באנתולוגיה מודגשים ייחוד כל סיפור וכישרון כל מספר. כל אנתולוגיה היא מעצם טבעה סיפור של יותר מאהבה אחת. רוב רובם של סיפורי הספר ראויים לכל שבח, כמוהם כלוסיה מוצ’ניק שבחרה בהם וכמרים טבעון שתירגמה אותם ברגישות יוצאת מגדר הרגיל. למרות כל אלה הלך לבי אחר סיפור אחד יותר מאחרי אחיו. “האינסטרומנטלינו”, סיפורה של לידיה ז’ורז’, הוא יצירה נפלאה על כמיהת ילדות, על חלום ושברו, על בגידה ואכזבה ועל פגישה מחודשת עם אדם אהוב ככלות תהום השנים. הסיפור פותח במלים: “לעולם אין לדעת מה עשויה נסיעה לעורר בעומק הלב. כאילו הזמן פתאום זורם אחרת, או שמא משתנה איכות שעותיו, ומשהו שאבד שב ומופיע, איזה ספק מותר, אהבה נגמרת, ואחרת, שמעולם לא עלתה בדמיון, נולדת, פתאום” (עמ’ 21).
הקריאה ב”סיפורי ליסבון ועוד סיפורים” כמוה כנסיעה בעומק הלב, נסיעה לספרות זרה וקרובה ללב בכל זאת, מסע למקום אחר שהוא גם המקום שבתוכנו. הכיתוב המופיע על עטיפות ספרים אמין בעיני לעתים רחוקות, אך בשני המשפטים החותמים את הכיתוב על גב ספר זה אין שום גוזמה: “הפנורמה הרחבה שפורשת האנתולוגיה הזאת תפגיש את הקורא עם אחת הספרויות האירופיות המודרניות הגדולות והחיוניות, עם סיפורים מעוררי קנאה בעוצמתם הרגשית, בעושרם, בגיוונם ובסובטיליות של הכתיבה. לוסיה מוצ’ניק ליקטה את הסיפורים (והוסיפה אחרית דבר), ומרים טבעון הפליאה לתרגם”.
פורסם במדור ספרים, “הארץ”, ב-17 בפברואר 2004
חזרה לרשימת פרסומים: שירה ומאמרים