מליח ג’וודט אנדי
בָּעוֹלָם שֶׁחָוִיתִי בּוֹ אֶת יַלְדוּתִי
עוֹשִׂים מֵהַבְּרִיּוֹת חֲפָצִים,
וְשֶׁלֶג יָרַד וְיוֹרֵד עַל עַצְמוֹ
וְטוֹמֵן בְּחֻבּוֹ אֹדֶם יַעַר עֵצִים.
רְאִי, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁכְּשֶׁאָמוּת
יִוָּתְרוּ לִי מִלִּים כֹּה רַבּוֹת בַּיָּד.
בַּמָּקוֹם שֶׁאֶחֱוֶה בּוֹ אֶת הַבַּגְרוּת
מֻכְרָח לִהְיוֹת עוֹד עוֹלָם, עוֹד אֶחָד.
מֻכְרָח לִהְיוֹת עוֹלָם נוֹסָף,
אֵיפֹשֶׁהוּ כָּאן, בְּקִרְבַת מָקוֹם,
וְקוֹלִי, אִם אֶקְרָא, יִשָּׁמַע אוּלַי,
אוּלַי רֵאשִׁיתוֹ בְּחַיַּי כְּבָר הַיּוֹם.
המשורר, הסופר, הספרן, העיתונאי והמורה מֵלִיח גֶ’וְדֵט אַנְדַּי, שנולד באיסטנבול ב-1915 ומת בה ב-2002, היה גם עורך דין מוכשר, מתרגם מחונן ומחזאי נודע, ובמשך שנים רבות עבד במשרד החינוך של ארצו. הוא נחשב, בצדק, לאחד מגדולי היוצרים בשירה הטורקית של המאה העשרים.