אווה קילפי
כשאין עוד כוח לכתוב, צריך להיזכר.
כשאין עוד כוח לצלם, צריך לראות בעיני הרוח.
כשאין עוד כוח לקרוא,
צריך להיות מלאים סיפורים.
כשאין עוד כוח לדבר,
צריך להתנגן.
כשאין עוד כוח ללכת, צריך לעוף.
וכשבאה השעה היעודה, צריך לוותר על הזיכרון,
על עיני הנפש, לחדול להתנגן,
להיות בשקט ולהרפות את הכנפיים.
אך יהיה אשר יהיה, הסיפור נמשך ונמשך.
אווה קילפי נולדה ב-1928 במחוז קרליה, אזור שהיה שייך לפינלנד ושכיום הוא חלק מרוסיה. למן שנת 1959 ואילך הייתה הכתיבה תחום עיסוקה העיקרי של קילפי, שפרסמה מאז יותר משלושים ספרים: שירה, רומאנים, קובצי סיפורים קצרים, ספר זיכרונות, מסות ותסכיתים. שירתה מתמקדת בעיקר ביחסים בין אדם לרעהו – זוגיוּת, הורוּת, בדידוּת, חברוּת, התמודדוּת אמיצה עם הזִקנה ועם המוות – ובמארג הקשרים הסבוכים בין האדם לבין עולם החי והצומח. מבחר נרחב משיריה שתורגם לעברית, “הפרפר חוצה את הכביש“, ראה אור בהוצאת כרמל לפני כעשור. הרומאן שלה, “מחול הכלולות”, מ-1973, הוא הנחשב בכתביה. באחד משיריה כתבה: “מצידי תאמין שהכול הוא פוליטיקה, אני מאמינה שכל יום הוא סיפור”.
מילים: אווה קילפי
תרגום: רמי סערי
לחן: נעם ארנולד-שפירא
שירה: דניאל זמיר
קלידים: יפעת שחר
גיטרה: דורון זילברבוך
תופים: אליה יכין
קונטרבס: נעם ארנולד-שפירא
עיצוב עטיפה: נופר לוי
הקלטות ומיקס: יובל פרנקל
הוקלט באולפני מכללת ספיר אוגוסט 2018