ויו מרי
יוסה קפילה מצא את החבל באמצע הדרך לאפסנאות. החבל אולי נפל מהמטען של נהג רשלן. זה היה החפץ השמיש והשימושי היחיד שיוסה מצא במשך כל המלחמה. החבל היה חדש, נקי לגמרי ושלם – חבל קנבוס בלתי-משומש ולא סתם שרוך נייר, ומשני קצותיו גימרו אותו כך שלא ייפרם בקלות. יוסה שמח. בו במקום, באמצע הדרך, מדד את החבל בין ידיו, פתח את הסליל והניח לחבל להחליק מבין זרועותיו. שמונה-עשר מטרים. טוראי מחיל רוכבי האופניים שדיווש על פניו נעצר, ירד מאופניו והתבונן בו.
– אז זו ההחלטה הסופית שלך או מה? שאל.
– למה אתה מתכוון?
– סתם, חשבתי שאולי אני יכול לעזור. זה יכאב לך קצת פחות.
יוסה הבין, כי טיפש הוא לא היה.
– יש עניינים שעדיף לטפל בהם לבד, אמר.
– אתה מה זה גבר, ומה שנכון נכון, הסכים רוכב האופניים ויצא שוב לדרכו. ליוסה רווח. הוא כבר חשש שמא החבל שייך לחייל ושמא זה מחפש אותו. רק בנס לא מצא אותו לפניו.
יוסה הביא את החבל למקלט כאילו לא קרה שום דבר ותלה אותו על הוו שבפתח. בערב, כשכל החיילים התקבצו במקלט, החבל עורר את התעניינותם.
– מי החמור שתפס לי את הוו? של מי החבל הזה? גידף החייל שנכנס אחרון.
– אל תיגע בו, הוא שלי! קרא יוסה וזינק מדרגשו. הדבר הוכרז אם כן בפומבי, אם כי לא היתה זו אלא הודאה בחטא. זו גם היתה מטרתו של יוסה כשביים מראש את הסצינה הזאת.
– קח אותו לעזאזל מהוו הזה!
יוסה הזדרז וחטף את החבל, אבל החייל המגדף כבר הספיק לאחוז בו. אחרי שבחן אותו רגע, השמיע את פסיקתו המזלזלת.
– אל תתלה את עצמך על חבל כזה. הקנבוס נמתח יותר מדי.
יוסה לקח את החבל ליצועו והחביא אותו במילוי מחטי האורן של המזרון במשך חודשיים.
בתחילת יוני הגיע תור יוסה לצאת לחופשה.
– אני כנראה לוקח את החבל הזה אתי הביתה. כאן ממילא אין לי מה לעשות בו, פתח ואמר בערב שלפני יציאתו. בו בזמן שלף את החבל ומישש אותו באדישות, כאילו מדובר בחפץ חסר-ערך לחלוטין.
לא נראה שהחדשות האלה מזיזות משהו למישהו. החיילים היו שקועים בעיסוקיהם. אבל לא חלף זמן רב ומהדרגש העליון החלו נשמעות אמרות בינה.
– במקומך לא הייתי אפילו מנסה. אולי זה הגיוני, אבל חכם זה בטח לא. ברכבות יש סריקות של המשטרה הצבאית, והם רק מחכים שתכניס את החבל הזה לתרמיל שלך.
– אבל לא גנבתי אותו, מחה יוסה בזעם.
– למה אתה משתמש במלה מכוערת כל כך? מספיק שישמעו אותה יוצאת מפיך כדי שיתלו אותך.
– מהמלחמה הזאת קיבלתי עד עכשיו רק קדחת בצלחת, וגם להבא לא יצא לי ממנה שום דבר טוב חוץ מהחבל הזה, רטן יוסה.
– אל תתמרמר סתם. זכור איך לקחת חבל בהיסטוריה של העולם, וזכור את הכבוד שאיש לא יוכל לקחת ממך. זכור איך נשאנו כאן את דגלינו, מוכתמים בדם וביזע, מניצחון אחד למשנהו.
אחד הבחורים ששכבו על הדרגש התחתון פרש סמרטוט מלוכלך שהשתמש בו כגרב וניפנף אותו באוויר.
– הנה לך נס ודגל!
– תתבייש לך, צוציק, אמר החייל מהדרגש העליון, ואל תחלל את קודש הקודשים. מותר לך לחשוב מה שאתה רוצה, אבל אתה לא צריך להראות שאין לך שכל. אני התכוונתי לדגלים סמליים, כאלה שלעולם לא יוכלו לקחת אותם מאתנו. אי-אפשר לכבס אותם, לא לרחוץ וגם לא להטליא. הם לא סתם פיסת בד.
– כל אחד ואחד לקח מפה בלי סוף דברים הביתה. אני בחיים לא, במחט לא נגעתי. כבר ראיתי הרבה ידיים ומדים מוכתמים בדם מחטטים בגופות של אויבים, אבל אני אף פעם לא נגעתי במת, וגם לא התעסקתי בביזה.
– אל תבלבל לנו את המוח. אני זוכר באאניסלינה, כשיוסה היה בחדר הסמוך – אתה זוכר, יוסה? זוכר את המורה ההיא, או מה שהיא לא היתה, ההיא מאונוס, יפהפייה אמיתית. צותתי לכם מאחורי הקיר, כי חבל להחמיץ הזדמנויות כאלה. מעניין מה יוסה עשה שם לפני שהבחורה אמרה לו: קח מכאן מה שאתה רק רוצה, רק אל תיקח לי את החור! ככה היא אמרה. אתה זוכר, יוסה?
– אז מה? שאל יוסה וקימט את גביניו.
– מה זה אז מה? הבחורה אמרה לך דברים כדורבנות, ואתה תכף ומייד התנדפת מהחדר ההוא. היו לך דמעות בעיניים כשיצאת ואמרת לנו איזו בחורה טובה היא, כזאת שיודעת טוב מאוד על מה היא מדברת.
– שקר וכזב! הכחיש יוסה.
– נכון מאוד, הסכים רעהו. – ובכל זאת האמנת לה ושמעת בקולה.
כל עניין החבל היה נשכח, והוא אכן נשכח, אלא שחייל עם פה גדול מאוד שב והעלה אותו.
– בשביל מה אתה צריך לקחת אתך את החבל ההוא? הרי רוב הזמן אתה פה.
– אני אביא אותו לוירה בתור חבל כביסה, השיב יוסה בביטול.
החייל עם הפה הגדול הרעיש עולמות עוד יותר.
– אלוירה לא זקוקה לחבלי הכביסה שלך. הגרמנים שם בטח כבר דואגים ששום דבר לא יחסר לה.
– אצלנו אין גרמנים.
– הצחקת אותי, לך תדע אם איזה רב”ט גרמני לא מכניס שם עכשיו לאלוירה שלך בין השאר גם את חבל הכביסה שלו!
– החבל בכל מקרה לא שלך! גם אם יעשו ממני קציצות הוא לא יהיה שלך וזהו, אמר יוסה בכעס נורא ובתנועה מגונה. – ולא תקבל אותו ממני גם אם תצרח עד שתתפגר.
– חבל על המאמץ לדבר עם אחד כמוך, וחבל עוד יותר לא לדבר בכלל, זעם החייל עם הפה הגדול, חבש את כומתתו ויצא, אבל לא לפני שהוסיף: מבדיחה הוא מתעצבן, המטומטם הזה, העיקר שכל הזמן הוא משחק אותה כבשה תמימה, ממש שייה.
– טיפש כמוך פוגשים רק פעם בחיים, פלט יוסה בזעף.
– הוא מה זה ערמומי, כורע במקום אחד ומחרבן במקום אחר, ניסה מישהו להרגיע את יוסה.
– אני אקח אתי את החבל בכל מקרה, גם אם אצטרך להסתובב איתו קשור על הצוואר. פה אני לא משאיר אותו, ככה החלטתי וככה יהיה. בסופו של דבר מי שגבר תמיד מסתדר עם חבל, לפעמים אפילו עם כמה, המשיך יוסה בשצף-קצף.
– באמת עדיף שתיקח אותו, ככה אף אחד לא יתפתה לתלות עליו את עצמו, אמרו לו.
בבוקר, אחרי שהתעורר, הלך יוסה וסיפר את עניינו לחייל שתקן מאוד. אחר-כך פנה ודיבר גם עם חבר טוב אחר שלו, ואז הסתלק מהמקלט מלווה בשני החיילים, והחבל בסליל מתחת לבית-שחיו.
– אל תדאג, אני אעזור לך, אפילו אם לא תצטרך עזרה, הבטיח החייל השתקן ליוסה עוד לפני שיצאו.
שאר החיילים הבחינו באותן ההכנות הצנועות כבר בראשיתן וקרצו אלה לאלה. כל יושבי המקלט התאספו ברחבה הקטנה שמאחור ועקבו משם אחרי יוסה המתכונן לצאת לחופשה. שני עוזריו אחזו בקצוות והחלו כורכים את החבל מסביב לגופו של יוסה – האחד בכיוון השעון, האחר בכיוון ההפוך. יוסה עצמו ניצב באמצע כמו ציר, זקוף ומאובן, חזהו חשוף ומכנסיו מופשלים.
– אל תבליט את הבטן שלך, הזהיר אותו אחד משניהם שוב ושוב. – תהיה טבעי לגמרי. אם לא, החבל יהיה רפוי מדי. חבל חדש כזה הוא ממש צרה צרורה אם הוא מתחיל להשתחרר. אתה לא יכול לא ללכת ולא לשבת: בקיצור, אתה אבוד. גם אסור שיראו אותו עליך. דחוף את הבטן פנימה, וגם את החזה!
– תהדקו חזק, חבר’ה! תהדקו בחירוק שיניים! הוא לא ייקרע, עודד אותם החייל עם הפה הגדול.
– מי, יוסה? שאל מישהו.
– לא, החבל.
יוסה הצטרף למשחק. תכף ומיד הבחין שזוהי הדרך הנבונה ביותר להימנע מעלבונות אישיים. הוא החליט להפוך את כל העניין לבדיחה.
– תהדקו, תהדקו, אני מחזיק מעמד! אף-על-פי שאתם מה זה מהדקים, לא עלינו! צעק.
– שגם כל האחרים יבואו לעזור, יש מספיק מקום בקצה החבל.
שניים מהחיילים שעמדו בקרבת מקום חשו לעזור למהדקים, אבל קצות החבל התקצרו מהר כל כך, שבקושי נשאר מקום לשניים מסביב ליוסה.
– לכרוך לך אותו אולי עד בית-השחי? שאל החייל השתקן. – לא עבה מדי, ככה שתוכל להזיז את הידיים גם כלפי מטה. אם נכרוך את כל החבל רק מסביב לבטן, תיווצר לך על הגב בליטה שעלולה לעורר תשומת-לב.
– מצדי תכרכו לי אותו עד הגרון! הרשה יוסה.
– שמע, איך לקשור לך אותו: מלפנים או מאחור? עדיף מלפנים. אז תוכל להדק אותו בעצמך, אם הוא יתחיל להשתחרר… עכשיו צריך רק לעשות קשר כזה, שהחבל לא יהיה רפוי מדי… אם הקצוות האלה ארוכים מדי, אז דחוף אותם למכנסיים, שלא יבצבצו לך סתם ככה… אמר החייל השתקן והשלים את מלאכתו.
– גבר מגוון היוסה הזה. יש לו מה שיש לו גם מלפנים וגם מאחור, הפטיר חייל פטפטן.
– אלא מה, אמר החייל השתקן וטפח ליוסה על השכם. – תסתובב, שנראה אותך.
יוסה פסע בקרחת היער פסיעות אחדות הנה ושמה.
– עשר, אישרו כל החיילים פה אחד.
הקטע הבא היה הבגדים של יוסה. הגופייה עלתה עליו בלי בעיות, אבל את החולצה לא הצליחו לכפתר. החייל השתקן, שהיה גדול בהרבה מיוסה, כמעט ענק, עד כדי כך שקיבל מנות-קרב כפולות, השאיל ליוסה את חולצתו. החולצה הגיעה ליוסה עד לברכיים.
– אני עוד אסדר שיחליפו לי אותה באחרת, גרס החייל השתקן ואף לא ניסה ללבוש את החולצה של יוסה. – אני אגיד שהיא נרטבה לי בגשם והתכווצה לגודל הזה.
יוסה השליך את תרמילו על גבו, הניף את ידו במעין ברכת-שלום פשיסטית והחל צועד בכבדות בחול הרך מערבה, אל מעבר לסוללות התותחנים.
– אתה יוצא לחופשת לידה? קרא החייל עם הפה הגדול, מי אם לא הוא. – אתה נראה כמו בחודש התשיעי! עכשיו אלוירה תראה שבגדת בה!
אבל יוסה הפנה לעברם את פניו המחייכות, הורה בידו מערבה ויצא לדרכו בריצה.
– קשה להאמין שיוסה מסוגל להיות ערמומי כל כך, התפלא החייל עם הפה הגדול.
– הוא מה זה ערמומי, כורע במקום אחד ומחרבן במקום אחר, אמר מישהו.
פני הגברים הרצינו כשראו באיזו קלילות יוסה רץ. גם דקות רבות אחרי שנעלם מעיניהם הוסיפו להתבונן בדרך, אשר הובילה מערבה, אל מעבר לסוללות התותחים, מאחורי גדר או שבכה בלתי-עבירה כמעט, שנוצרה מאוסף גזעי אורנים.
“החבל” הוא מיצירות המופת של הספרות הפינית המודרנית, והקטע שלעיל הוא הפרק הראשון ברומאן שיראה אור בחודש הבא בהוצאת כרמל. סיפור עלילותיו של יוסה קפילה, חייל נשוי ואב לארבעה, המגלה חבל בדרך לאפסנאות וכורך אותו סביב גופו כדי להביאו שי לאשתו שבעורף. מעשיות החיילים הנוסעים ברכבת ממזרח פינלנד למערבה מתבלות את הרומאן בהומור מטורף ופרוע. ויו מרי, יליד 1928, הוא ראשון המודרניסטים בספרות הפינית ואחד מגדולי הסופרים הפינים במאה העשרים. כתיבתו הפורייה כוללת בנוסף לרומרנים גם סיפורים קצרים, מחזות, מסות, שירים, מחקרים היסטוריים ובלשניים.