בני

אוּנוֹ קַיִילָאס

בְּנִי שֶׁלִּי – לֹא נוֹלַד,
רַק נֶחֱלַם וְנִכְסַף –
בְּרֶגַע שָׁקֵט זֶה
עוֹמֵד עַל הַסַּף.

מוּל שֻׁלְחָנִי
סַנְטֵרְךָ, גֶּבֶר קָט.
הָיִיתָ פֹּה רֶגַע
אוֹ עוֹד מְעַט.

עֵינֵי הַיֶּלֶד הַגְּדוֹלוֹת שֶׁלְּךָ
צַחוֹת כְּעַיִן בִּי מַבִּיטוֹת.
יָדֶיךָ, חַסְרוֹת־אוֹנִים כָּל כָּךְ
לְעֶבְרִי, לְעֶבְרִי מוּשָׁטוֹת.

אַתָּה אוֹמֵר בְּשֶׁקֶט: אַבָּא.
אֵינְךָ מוֹסִיף דָּבָר.
כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה לֶאֱחֹז בְּיָדְךָ,
הִנֵּה נֶעֶלְמָה הִיא כְּבָר.

רַק נִדְמֶה שֶׁאֵינֶנָּה נִרְאֵית,
וּבְכָל זֹאת קוֹרֵאת: הֵנָּה, פֹּה!
בְּנִי שֶׁלִּי, בְּעֵינֶיךָ רָאִיתִי
אֶת הַנֶּצַח שֶׁלִּי שֶׁיָּבוֹא.

הַיָּחִיד שֶׁיִּשְׂרֹד אַחֲרַי,
כְּשֶׁאֲנִי עַצְמִי אֵרָקֵב,
וּבְשֶׁל הַנֶּצַח הַהוּא
אֲנִי אוֹתְךָ אוֹהֵב.

אֲנִי חָשׁ: כְּשֶׁהַמָּוֶת פַּעַם
יִשָּׂאֵנִי לַחֲשֵׁכָה,
אִם אֶזְכֶּה בְּיָדִי לְגַשֵּׁשׁ
וְלָמוּשׁ וְלָחוּשׁ אֶת יָדְךָ,

וְאִם תַּפְטִיר אָז, בְּנִי,
אֶת הַמִּלָּה הַקְּטַנָּה, הַשְּׁקֵטָה,
לֹא אֶפְחַד עוֹד לִצְעֹד הַיְשֵׁר
אֶל תּוֹךְ הָעֲלָטָה.

(מתוך “בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת”, 1928)
(Uuno Kailas: Poikani (“Paljain jaloin”, 1928

אוּנוֹ קַיִילָאס שנחשב לגדול משוררי פינלנד בתקופה שבין מלחמות העולם נולד בעיר הֶיְנוֹלָה שבמזרח ארצו בשנת 1901 ומת ממחלת השחפת בעיר נִיס שבצרפת בשנת 1933. הוא התייתם מאימו בילדותו המוקדמת ואביו זנח אותו במחיצת סבו וסבתו מצד אימו. חייו של קַיִילָאס היו רצופים בעיות וקשיים, עוני ולבטים, חולי מר והתערערות נפשית. למרות זאת הצליח המשורר ללמוד אסתטיקה וספרות באוניברסיטת הלסינקי, ובמקביל ללימודיו עבד גם כמתרגם, כפרסומאי וכעיתונאי. קַיִילָאס כתב את כל יצירתו הספרותית בתריסר השנים שבין 1920 ו-1932, והספר העברי “דלת לחלום“, אסופה מקיפה משירתו, ראה אור בתרגום רמי סערי ובהוצאת כרמל בשנת 2003.

הופיע באתר של נילי דגן
לדף תרגומי שירה מפינית