אֵמִילְיוֹ מַרְטִינֶס
שלוש מאות חמישים ושישה אלף הוא מספר השפות המדוברות כאן (אולי התסבוכת הלשונית הזאת נובעת מן הנטייה הבורגונדית להקים מגדלים עד לב השמים). כאשר נולד בורגונדי חדש, הוא מתחיל לפתח שפה משלו, ואז, למשל, הוא מעניק ליונים את הכינוי “דֵבּוּאֵבֶּה”, או משתמש במילה “אוּרְשְׁפְּרָאכֶה” כדי להתייחס אל גלי הגאות. בו בזמן, מישהו מבני ארצו יבטא את המלים “בֶּרְטְרוֹלוּדֶס” או “סִימוֹרְגוּלִיאָס” כדי להצביע בדיוק על אותן תופעות. פועל יוצא של כל זה הוא האנדרלמוסיה הכללית. וכך, במפגשים הפוליטיים נואם רודף שלום יפציר באוהדיו לא לנקוט אלימות, ואלה ימהרו להצית את חצי העיר, ירקדו על גגות המכוניות ויידו אבנים באויביהם.
שני אנשים עשויים להיכנס שם לחנות כדי לקנות שעונים. האחד יבקש “סנטה ברברה”, והאחר יאמר “מיקרוצ’יפ, בבקשה”. הזבן הניגש לשרת אותם יושיט לאחד כובע קש ולאחר נחש פעמונים. שלוש מאות חמישים ושישה אלף הוא מספר תושביה של בורגונדיה.
מתוך “חדשות מבורגונדיה”, 1999
הסופר, המשורר והמחזאי אֵמִילְיוֹ מַרְטִינֶס נולד בעיר הקטנה מִינָאס, בירת מחוז לָוָזֵ’חָה שבדרום אורוגוואי בשנת 1971, ובשנת 1996 השתקע בסַנְטָה קְרוּס שבמזרח בוליביה. מאז ואילך הוא מחלק את חייו בין מולדתו לבין ארצו המאמצת, ומתפרנס מהכתיבה הספרותית והעיתונאית. מַרְטִינֶס, שזכה בכמה פרסים יוקרתיים, התפרסם בעיקר הודות לקבצים אחדים של סיפורים קצרים, וביניהם בולט במיוחד “חדשות מבורגונדיה” (1999).