חואן חוסה מיליאס
כשהייתי קטנה, היה לי מורה למתימטיקה שיצאו לו זבובים מהאוזניים. הוא עצמו לא שם לב לכך או שזה היה לו היינו הך, אבל הדבר הזה ממש שינה את חיי. השורשים הריבועיים מתקשרים אצלי לזבובים. אותו המורה עלה על דעתי, כי אמש חלמתי שזבוב חולף על פני בשעה שאני מנסה לעקוב אחריו. בחלום, מכל מקום, האמנתי שהזבובים אינם מסתובבים להם סתם, אלא עפים הנה או שמה במטרה אבסורדית כלשהי, בדיוק כפי שאנחנו הולכים לעירייה כדי לטפל בסידורים או לעבודה כדי להתפרנס. הזבוב ההוא אבד לי אי-שם במסדרון ואז התעוררתי, אם כי לא לגמרי. כשהייתי שרויה במצב של נים ולא נים, נזכרתי בזבובים שהיו יוצאים מאוזני המורה למתימטיקה. יותר מפעם הם עזרו לי לפתור בעיות בשברים או משוואות, גם אם זה נשמע שטותי.
כעבור שעה קלה קמתי חסרת מנוח והלכתי לשירותים. בעלי השאיר את מכסה האסלה מורם, וראיתי זבוב צף במים ומנענע נואשות את רגליו. היה מפחיד להסתכל עליו ולנסות להיכנס לנעליו, מסכן. כבר עמדתי להוריד את המים, כשלפתע חשבתי שאולי הזבוב ההוא מתקשר אתי באופן טלפתי כדי שאציל את חייו (זו לא היתה הפעם הראשונה). בעודי חוככת בדעתי, החרק חדל להתנועע ורציתי להאמין שהוא שבק חיים כדי שאוכל לשוב למיטה בלי מוסר כליות. לבסוף חילצתי אותו בכל זאת בפיסת נייר טואלט. הנחתי אותו על דופן האמבטיה וחזרתי לחדר-השינה מלאה בתחושות מוזרות. יש בחיים רגעים שצירוף מקרים עשוי לגרום לך להאמין כי יש קשר בין כל הדברים. אם זה נכון, הרי נהגתי כשורה. זבוב אחד פחות או יותר אינו מעלה ואינו מוריד, כמובן, אלא אם כן מדובר דווקא בזבוב שלך.
חשבתי שאולי זה הזבוב שגורלי ייעד לי ושאלמלא חילצתי אותו, הייתי חוטאת לעצמי. התפללתי שהוא יישאר בחיים, ואכן, הבוקר הלכתי לשירותים לפני שבעלי נכנס לשם ולא ראיתי אותו: הוא ניצל. מאז הכל בחיי השתנה לטובה, כאילו נוכחות רחומה מלווה את הווייתי. הייתי מספרת על כך לבעלי, אבל אני יודעת מה יהיה לו לומר.
חואן חוסה מיליאס, אחד הסופרים הספרדים החשובים בימינו, נולד בוולנסיה בשנת 1946 וחי במדריד. מאז פרסום שני הרומאנים הראשונים שלו, “קרברוס הם הצללים” (1974) ו”החיזיון של הטבוע” (1977), זכה להכרה ציבורית רחבה. במהלך שנות השמונים והתשעים פירסם יותר מעשרה ספרים. הטקסט שלעיל ראה אור בעיתון “אל פאיס” בסוף מאי 2002.