*

מַרְיוֹ קוֹטְלְיָאר

הַיּוֹם כִּכְלוֹת עֶשְׂרִים שָׁנָה כִּמְעַט
חָזַר אָבִי וְנִפְטַר
וּבְקָבְרִי אוֹתוֹ הַפַּעַם
אֵינִי מוֹצֵא דְּמָעוֹת, מַגְבוֹן
הַזְּמַן נִגְדַּשׁ
בִּרְגָבִים, וְנִשְׁאָרוֹת לִי תְּמוּנוֹת
שֶׁל חַלּוֹן וַהֲמֻלָּה
שֶׁל הֲמוֹן אָדָם מֻכָּר וּמְרֻחָק
הַחוֹוֶה אֶת מַכְאוֹבוֹ
הָרִגְעִי שֶׁל הַמָּוֶת
שֶׁל בֶּן מִשְׁפָּחָה זָר. וְאִלּוּ אֲנִי
מַבִּיט מִמּוּל בְּעֵינַיִם מִתְקַשּׁוֹת לְהַאֲמִין
בְּמַה שֶּׁהָיָה צָפוּי/מַפְחִיד וְאָכֵן הִתְגַּשֵּׁם.

הַיּוֹם כִּכְלוֹת עֶשְׂרִים שָׁנָה כִּמְעַט
חָזַר אָבִי וְנִפְטַר
אֲנִי רוֹאֶה אֶת דְּמוּתוֹ חוֹזֶרֶת
אֶל אֶבֶן בִּכְיִי הָרִאשׁוֹנִי
שֶׁנִּתְמַשֵּׁךְ וְלָבַשׁ
אֶלֶף צוּרָה וְצוּרָה,
אֶלֶף יוֹם וְיוֹם,
אֶלֶף חֲלוֹם וַחֲלוֹם.

הַיּוֹם כִּכְלוֹת עֶשְׂרִים שָׁנָה כִּמְעַט
חָזַר אָבִי וְנִפְטַר
עָיֵף מֵהַפְלָגוֹת בַּיָּמִים,
מִסֵּרוּב לְמֵיזָמִים, מֵהִתְחַלְּקוּת
לְמִיתוֹת פְּעוּטוֹת;
הֵחֵל נָתִיב שֶׁל שִׁיבָה
אֶל הַגַּלְעֵד שֶׁלּוֹ (מִלָּה שֶׁל עִלּוּי
הַמַּקְרִין צְלָלִים עַל הַבָּאִים אַחֲרָיו)

הַיּוֹם כִּכְלוֹת עֶשְׂרִים שָׁנָה כִּמְעַט
חָזַר אָבִי וְנִפְטַר
וַאֲנִי לְבַד, מַחֲנָק בְּחָזִי
וּמַחֲנָק בִּגְרוֹנִי, יָכוֹל
לִרְאוֹת אוֹתוֹ
הוֹלֵךְ, הַפַּעַם לִבְלִי שׁוּב.
וּמַבָּטִי מִתְיַתֵּם
מֵאָב.

Mario Jorge Kotliar: Hoy después de casi veinte años

מַרְיוֹ חוֹרְחֶה קוֹטְלִיאָר נולד בבואנוס איירס ב-1949 ועלה ארצה בשנת 1970. הוא למד סוציולוגיה ותיאטרון באוניברסיטאות בבואנוס איירס ובירושלים, וסמיוטיקה של התיאטרון בפריז. קוטליאר הקים משפחה בארץ וגר עד מותו בירושלים. מלבד עבודתו כשחקן, ביים הצגות רבות והשתתף בהקמת תיאטרון הקרון, תיאטרון הבמה ובית הספר לתיאטרון חזותי. כמו כן היה ממייסדי הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות. במשך שנים רבות, עד לפטירתו, היה מנכ”ל “העמותה לתיאטרון בין תחומי” שבמסגרתה פעלו כל הגופים בשיתוף פעולה. נפטר בשנת 1999. השיר שלעיל נמצא בעיזבונו.

הופיע באתר של נילי דגן
לדף תרגומי שירה מספרדית