לוּס מָצָ’דוֹ
הַשּׁוּם קוֹפֵץ אֶת אֶגְרוֹפוֹ,
אֶגְרוֹפוֹ הַלָּבָן הָרֵיחָנִי עָטוּי שַׁפִּירִיּוֹת
שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ.
אֲבָל כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתִי
וַאֲנִי מַפְשִׁיטָה אֶת סַהֲרוֹנֵי נִיחוֹחוֹ
וּמְנַפֶּצֶת אֶת הַשּׁוֹבָךְ הַזָּעִיר שֶׁל טֵרוּפוֹ,
הַשּׁוּם זוֹעֵק בַּעֲבוּר כָּל הַזְּמַן שֶׁהֻסְתַּר.
הוּא זוֹכֶה אָז לָדַעַת
מַה קְּצָרָה הַחֵרוּת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
(מתוך “שירי לוּס מָצָ’דוֹ”, 1980)
(Luz Machado: El ajo (“Poemas de Luz Machado”, 1980
לוּס מָצָ’דוֹ נולדה בסְיוּדָד בּוֹלִיבָר (דרום-מזרח ונצואלה) בשנת 1916 ולמן שנת 1941 חיתה בקראקס, שם הלכה לעולמה בשנת 1999. מָצָ’דוֹ פרסמה בחייה ארבעה-עשר ספרי שירה, עבדה כעיתונאית, עסקה בפעילות פוליטית ותרבותית, ייסדה את אגודת סופרי ונצואלה ושימשה נספחת תרבות בשגרירות ארצה בצ’ילה. בשנת 1987 זכתה על מפעל חייה בפרס הלאומי לספרות במולדתה.
הופיע באתר של נילי דגן ובמדור ספרים “הארץ”
לדף תרגומי שירה מספרדית