ג’ולה איש
בלטפי את גופך הבוהק מעלומים
ידי, בתוך הגוף הזה
מלטפת את העולם,
את כל האדמה,
את מלא הבריאה.
על-פני השמים הסהר עטוי באות הברכה,
אותה סהרה של הגלקסיה
אינה נראית לי לא מרחקת
ולא אדישה
להזמנת ידי.
לא חשבתי עוד על-אודות עצמי,
דוקא משום שיכלתי להתיאש
– ביאוש שממדיו אינם אנושיים
תחושותי היו מעל ומעבר לכל,
מעבר לגבולות הקרים,
– הרחק ממה שהדעת מסגלת להגיע אליו
יכלתי אף לבנות בית בבות,
בית לתלפיות, כאלו אשה בנתה אותו,
מואר באור שימשך יותר מאור הכוכבים
במטתו, בחלונו.
המשורר, הסופר, המתרגם והעורך ג’ולה איש נולד בכפר פלשרצגרשפוסטה (דרום-מערב הונגריה) בשנת 1902 ומת בבודפשט בשנת 1983. קובץ שיריו הראשון, “אדמה קשה”, התפרסם בשנת 1928. בשנות השלושים נטל חלק בתנועת יוצרים שחקרה את תנאי החיים העלובים בכפרי הונגריה, וספרו בפרוזה “אנשי הפוסטה” (1934) נחשב לתעודה הספרותית החשובה ביותר של אותה תנועה