יוז’ף טורנאי
כדאי שתשמעו את הפצפוץ הזה, הוא שובר אותן אטריה-אטריה כדי שיכנסו לסיר ואחר-כך משמיט אותן בשתי ידיו למים הרוחשים מעל לכירים החשמליים הלבנים. המים רותחים, מבעבעים, האטריות שוקעות בתחתית הסיר. מר אליוט מביט בגן מבעד לחלון המטבח: גשם זלעפות בחוץ, המים נגרים לארך גזעי העצים, המדשאה מדבללת, ירקה כרעל, כים סרגסו. זה מזכיר לו את הסיר. די היה באותו מבט כדי שהאטריות יצופו על-פני המים. הוא מושה את האטריות העולות במסננת אמריקאית ושוטף אותן במי-ברז קרים. “זה חשוב, אלמלא כן האטריות ידבקו”, כותב מר אליוט בערב לידיד. “רגע השיא הוא בכל זאת כשהאטריות היבשות נשברות בפצפוץ: בו אנו יכולים איכשהו לזהות את עצמנו”.
המשורר, המתרגם והסופר יוז’ף טורנאי נולד בדונהרסט שבקרבת בודפשט בשנת 1927 ועבד שנים רבות כפועל וכמנהל עבודה בבית חרושת למכוניות. לאחר מכן ערך את כתב העת “קורטרש”, ובין השנים 1992 ו-1995 כיהן כיו”ר אגודת הסופרים ההונגרים. טורנאי היה מקורב לזרם העממי בשירה ההונגרית, והוא הירבה לתרגם להונגרית משירת האינדיאנים באמריקה ומשירת אוקיאניה. ספר הביכורים שלו, “ציפור גן-עדן” ראה אור בשנת 1959