תפילה ליגעים

אָטִילָה יוֹזֶ’ף

נוֹעַדְנוּ לִבְרֹא, לֹא לְהַלֵּל.
גַּם יְלָדֵינוּ אֵינָם קַיָּמִים
כְּדֵי לְכַבֵּד אוֹתָנוּ,
וַאֲנַחְנוּ, אָבִינוּ, יְלָדֶיךָ.
אָנוּ מַאֲמִינִים בַּכַּוָּנָה הַטּוֹבָה שֶׁל הַכֹּחַ.
אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאָנוּ מַעֲלִים חֵן לְפָנֶיךָ,
בֵּין אִם אַתָּה גָּר בַּשָּׁמַיִם וּבֵין אִם בֶּחָלָב,
בַּצְּחוֹק, בַּמֶּלַח אוֹ בְּתוֹכֵנוּ.
גַּם אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁאִם אֲנַחְנוּ בּוֹכִים,
אִם צֶמֶד דְּמָעוֹת מַעֲכִיר אֶת זִיו פָּנֵינוּ,
הֲרֵי בְּלִבֵּנוּ מַפָּלִים שׁוֹצְפִים,
אַךְ אָנוּ אֵיתָנִים יוֹתֵר מֵחַיֵּינוּ הַחַלָּשִׁים,
כִּי גִּבְעוֹלִים אֵינָם נִסְדָּקִים לְעוֹלָם,
רַק חֲרָבוֹת, מִגְדָּלִים וּפְעָלִים שֶׁהוֹרְגִים.
עַכְשָׁיו בְּכָל זֹאת, יְגֵעִים
בְּהַלְּלֵנוּ אוֹתְךָ, אָנוּ מְחַפְּשִׂים כֹּחַ חָדָשׁ
וְכוֹרְעִים בֶּרֶךְ גַּם לִפְנֵי עַצְמֵנוּ, לֵאמֹר:
שַׁחְרֵר אוֹתָנוּ מֵהָרֹעַ.
כֵּן.

József Attila: Imádság megfáradtaknak

המשורר אָטִילָה יוֹזֶ’ף נולד בשנת 1905 ברובע פֵרֶנְצְוָארוֹשׁ שבבודפשט, ולמרות חייו הקצרים ועתירי הסבל התפרסם כאחד המשוררים ההונגרים החשובים בכל הדורות. שירתו האישית עוסקת בעיקר ביתמות, באהבה ובתסכוליה, ואילו שירתו החברתית הקשורה אליה קשר אדוק מתארת את חיי העוני והאומללות של מעמד הפועלים. ספריו: “קבצן היופי” (1922), “לא אני הזועק” (1925), “אין לי אב ואין לי אם” (1929), “השלך את ההון ואל תתבכיין” (1931), “ליל פרברים” (1932), “מחול הדוב” (1934) ו”כואב מאוד” (1936). יוֹזֶ’ף התאבד תחת גלגלי רכבת נוסעת בשנת 1937.

הופיע באתר של נילי דגן
לדף תרגומי שירה מהונגרית