בסיפוריו של הסופר ההונגרי היהודי ג’ורג’ שפירו נשזרים חיים שלמים: חייו כילד, נער, אדם בוגר וכאיש המלווה את אמו בדרכה האחרונה
חלמתי לך, מאת ג’ורג’ שפירו, בחר ותירגם מהונגרית דוד טרבאי, הוצאת עם עובד, ספרייה לעם, 2013, 218 עמודים
בעת שספרים נמכרים כמעט לפי משקל, וששום היגיון בריא אינו מובא עוד בחשבון כדי להפריד בין התבן לבין הבר, פרסומו של קובץ הסיפורים “חלמתי לך” בעברית גובל בנס. זה שנים רבות קיימת בקרב הוצאות ספרים העדפה גורפת לספרות מקור ולרומאנים מתורגמים, ואילו קבצים מתורגמים של סיפורים קצרים, כמוהם כשירה מתורגמת, מופיעים בתדירות נמוכה יחסית, והוצאתם לאור מלווה תמיד בחששות כבדים של המו”ל, שמא הספר עלול לא להחזיר את העלות שהושקעה בו.
“חלמתי לך”, כפי שכתוב על עטיפתו, מאפשר לקורא העברי היכרות ראשונה עם אחד הסופרים הפוריים, המסקרנים והמוערכים ביותר הפועלים היום בהונגריה. הקורא העברי עשוי, כמובן, לתהות אם הוא בכלל מעוניין בהיכרות כזאת. לטעמי, גם קריאה בסיפור אחד או שניים מתוך שלושים ושבעה הסיפורים המצוינים הכלולים בקובץ תסייע לקורא המתלבט להשיב בחיוב נחרץ על תהייתו.
הסיפורים יכולים להיקרא סיפור סיפור בנפרד, וגם אז כל אחד מהם מפעים, מענג, מעורר מחשבה, קורע לב או כל הדברים הללו גם יחד. אולם אפשר לראות בסיפורי הקובץ גם פרקים מתוך רומאן אוטוביוגרפי. הסיפור הראשון במכלול מתייחס לעת שהסופר טרם נולד בה, וסופו מצביע בתחכום ערמומי ובחינניות ניכרת על האופן שבו הגיע לעולם ג’ורג’ שפירו, ילד הונגרי יהודי לא נימול שנולד בשנה שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר “הניצולים המאושרים עסקו בעבודות הבנייה או במעשי נקם, המתים שכבו להם באדישות, עצמותיהם פזורות לכל עבר, ולא היה להם כל חשק לקום לתחייה” (עמוד 9). הסיפור האחרון, לעומת זאת, מתייחס לקורות חייו הלוטות בערפל השנים של קרוב משפחה, שהסופר כלל לא זכה להכיר, ואף על פי כן דווקא לו, מן הסתם, הוא חב כמעט הכל.
בתוך המסגרת הנוצרת בתרגום העברי המעולה בין סיפור הפתיחה לבין סיפור הסיום נשזרים בתבונה ובשנינות חיים שלמים, חייו של הסופר עצמו – כילד, כנער, כאדם בוגר, כגבר וכאיש המלווה את אמו בדרכה האחרונה – אבל גם חייהם של אנשים מרתקים אחרים, שהקוראים זוכים להתוודע אליהם מבעד לעיניו הבוחנות והתמיד מקוריות של שפירו. דמויות אחדות, למשל אשתו של הסופר וסבתו, מככבות ביותר מסיפור אחד. למרות זאת, ניכר בסיפורים שבדרך כלל עיקרם אינו בעיצוב העומק של הדמויות, אלא בהדגשת תובנות פתאומיות, חריפות ומפתיעות, המאירות מזווית מחכימה את המפגשים האנושיים ואת שאר האירועים המתוארים בתמציתיות ביצירות הקובץ.
הסופר משכיל לשלב בספרו גם את קורותיהן של כמה וכמה נסיעות – בבלקן, ברוסיה, בארצות הברית, בארצנו, באיטליה ואף בארץ ששמה אינו מוזכר במפורש. נסיעותיו המתועדות הן ספק אלגוריות מטלטלות על מצבנו כתיירים במסע הגדול של החיים, ספק אירועים ממשיים אשר הטביעו את חותמם על ראיית עולמו, על ראייתו את עצמו, על תפישותיו הרעיוניות ועל השקיפות שבה נגלית לו האמת, אותה אמת שהקוראים זוכים ליהפך לשותפים לה, למשל “הידיעה שאנשים מדברים שטויות בכל השפות” (עמוד 117). באחדים מסיפוריו יש זיקה הדוקה לקשריו המשפחתיים, באחרים יש התייחסות אמינה לאנשים שעברו בחייו. ברבים מן הסיפורים יש יותר משמץ של קפקאיות, אבל רבים עוד יותר מצליחים להעביר למתוודעים אליהם – לרוב במשפט פשוט ואמין הנכתב כבדרך אגב – אמת עמוקה על הקיום האנושי, והאמת הזאת אולי תקפה ביחס לבני האדם בכל ארץ ותרבות, בכל שפה, זמן ומקום: “חשבתי ביני לביני שמוטב להיות ילד ממוצע מאשר מצטיין, אחרת האחרים ישנאו אותי יותר.” (עמוד 18).
התמזל מזלם של קוראי הספר, והתמזל מזלם של קוראי תרגומו העברי: הילד שחשש להצטיין נהפך למרות הכל לסופר מצטיין, ודוד טרבאי, סופר עברי מצוין שהרקע ההונגרי שלו מרחיב בתרגום את אופקי קוראיו העברים של שפירו, הפליא לבחור את סיפורי הקובץ כדי להעביר תמונה שלמה ומהימנה של גאוניות כותבו ושל קורותיו. טרבאי הפליא לא פחות לתרגם את “חלמתי לך” לעברית עניינית, פשוטה, עמוקה ומרגשת. לשונו מצליחה לטעת בקורא, המסוגל להתמודד גם עם המקור ההונגרי, את התחושה המשמחת שדבר וחצי דבר לא אבד מחנו של הטקסט המקורי במעבר בין שתי השפות השונות זו מזו באופן מהותי כל כך.
תוך כדי הקריאה החוזרת ונשנית בספר הצנום תרתי בין שלושים ושבעה החלומות המתועדים בו אחר סיפור משמים ומשעמם, אבל סיפור כזה לא נמצא. מבחינה מסוימת מפליא שזהו פרסום ראשון של יצירה מאת ג’ורג’ שפירו בעברית, אבל אין ספק שבהקשר זה מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. הלוואי שלחלום אשר התגשם הפעם יהיה המשך בדמות תרגומים עבריים נוספים מאת טרבאי לספריו המשובחים של שפירו.
פורסם במדור ספרים, “הארץ”, ב-6 במאי 2013
לדף תרגומי סיפורת מהונגרית